פחד מאהבה
.jpg)
מדוע אנשים פוחדים להתאהב
"פחד מאהבה" מופיע באנשים שמאוד מעוניינים באהבה. הם מקשרים עם האהבה את הקיום של כל חייהם ואת התנאים עבור חיים טובים ומדהימים. הם נוטים לאהוב, אבל מדחיקים את זה בתת מודע. בגלל דיכוי זה, מופיע הפחד מאהבה.
זה מתרחש בשלב מוקדם מאוד בילדות, כאשר ילדים מתחילים את תהליך ההתבגרות. במהלך תקופה זו, הם קוראים ספרים רלוונטיים, צופים בסרטים מתאימים למתחילים להיות נסערים מאהבה. מופיעה אצלם תקווה, שכשיגדלו יוכלו לפגוש אהבה ענקית, יפה ומאושרת. כך מוזן האידאל של האהבה.
כאשר מזינים את האידאל של אהבה, כל התקוות של הילדים נהיות קשורות באהבה. ומוצב גבול כל כך גבוה, שלא יכול להיות מושג לעולם. המחיר הוא כל כך גבוה, שהאהבה הופכת למשהו בלתי ניתן להשגה. הילדים לא מבינים שזה קורה – הכל מתרחש בתת מודע.
האידאל – הוא גדול יותר מכל הנורמות האנושיות, הוא דמות שהיא תוצר של חיבור של ספרים מסוימים, שירים וסרטים מסוימים. הילדים מתחילים לחשוב על איך תיראה האישה הזו או הגבר הזה, מה יהיה הגובה שלהם, הלבוש, הריח... וכן הלאה.
זה שכיח בילדים הסובלים מחרדות. הילדים מתעצבים עד גיל 7, ומתחילים להתעניין בסקס בערך בין גילאים 12 – 14. וכאשר הם בני 9 – 14 - הם יוצרים דימוי קולקטיבי של אהובם לעתיד. כאשר הם מכינים את עצמם לשמחה שמימית עם גבר או אישה אחרת, הם מתרחקים מעצמם, וכל התקוות הקשורות לאדם אחר מתחילות לגדול ולהתחזק.
הדימוי הזה נשאר ברמה של תת מודע בצורה של אידיאל. בשלב זה הילד נסגר ומתחיל להתגונן, וכמה שהאידאל הזה יהיה יותר בלתי מושג – כך גדל הסיכוי לא למצוא אהבה בעתיד. האידאל הופך למשהו שמגן עליו מפני החיים. הילד מאבד את תמימותו ואת הטוהר שלו, וכך נסגר כדי שלעולם לא יצטרך לקחת סיכונים, ולהכניס לחייו אדם אחר, אשר אינו אידיאלי.
מעכשיו, ילד כזה נסגר מאחרים. ילדה, למשל, אומרת: "אני לא אוהבת את הילד הזה" - כלומר, היא מתריע על כך שהיא אוהבת סוג מסוים של בנים בלבד. והילד לאומת זאת מראה שהוא אוהב סוג מסוים של בנות. ולמעשה, מופיע בהם פחד – פחד מפני אהבה.
ילדים כאלה מציגים את עצמם, ומראים את אדישותם לאחרים. עדיין יש לו זמן לחכות, אבל לחץ הקשור בציפייה לאהבה גדל. במקרה זה, הם מתחילים לעקוב אחר איך ילדים אחרים (במיוחד ילדים יפים) מתייחסים אליהם, וכך הם נעשים תלויים בהערכה שלהם. בגלל זה הם יכולים לפתח חרדה. הם מקרינים זלזול ואדישות ולא נותנים לאף אחד להתקרב אליהם, אך בתוכם חולמים על אהבה.
בשל הסגירות שלו, הילד רואה בכל מקום אדישות אשר מופנית אליו. עכשיו העולם משקף אותו בהתאם, והוא מתחיל להרגיש את הכאב הפנימי. מהכאב הרגשי הבלתי הנסבל הוא הופך להיות יותר אדיש, אינו מבטא את עצמו, אינו מתפתח באופן מלא ונסגר עוד יותר. עכשיו הוא כבר לא מאמין שפעם יפגוש אהבה.
ויום אחד, האהבה מגיעה אליו. בגיל מסוים, ילדה אחרת אומרת לו - "אני אוהבת אותך". אבל הוא לא יכול להיפתח - הוא היה שמח לעשות זאת, הוא חיכה לזה, אם כי זה לא אידיאלי, הוא חלם על זה, אבל עכשיו ... הוא לא יודע מה לעשות, אין לו שום הבנה איך להתנהג והוא פוחד מהכאב שהוא ידע בתוך עצמו.
הנשמה של הילד הזה כואבת. מעכשיו הוא או פוחד ממערכת יחסים בגלל פחד נטישה, או נעשה תוקפני כלפי אחרים. אם זו ילדה, וניגש אליה ילד – היא תתחיל להפגין אדישות וזלזול, כדי להראות שהיא לא מעוניינת. במקביל, היא נצמדת אליו מבפנים וסובלת, כי אינה יודעת מה לעשות, ואינה מסוגלת להיפתח בפני אחרים...