אמונה


בס"ד
מאמר על אמונה
*********

כתוב אצל אברהם אבינו: "והאמן בה' ויחשבה לו צדקה" (בראשית טו'- ו')
נשאלות השאלות:
א- מדוע ה' החשיב לו לצדקה את האמונה שאברהם האמין בו כשהוא בגיל 75 , הרי חז"ל אומרים שכבר מגיל שלוש אברהם הכיר את בוראו ומאז הייתה בו אמונה בה'?
ב- מה הזכות שאברהם האמין בה' הרי כל הבריאה מעידה על מציאות ה'?
ג- ועוד רוב הגויים בעולם אם לא כל הגויים יודעים ומאמינים במציאות ה' ?
כדי להבין תשובה לשאלות אלו עלינו להתבונן במה שכתוב: " ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן" (ישעיהו א'- ג').
ישעיהו אומר שהשור יודע מי שקנה אותו והוא מכיר את בעליו וחמור אם הוא לא מכיר את בעליו ומי שקנה אותו אז לפחות הוא מכיר את האבוס שממנו הוא אוכל ואינו כופר בו ועם ישראל לא יודע מי בוראו ומי הוא הבורא עולם?

אבל אפשר לשאול מה הדמיון בין השור והחמור לעם ישראל, הרי השור והחמור זה בטבע שלהם לדעת זאת אבל עם ישראל כדי להכיר את הבורא עולם זה דורש מהם הרבה התבוננות ("עמי לא התבונן")? הרי אנו צריכים להגיע לאמונה מתוך הכרת השכל?

אלא ההסבר לכך הוא שיש שתי סוגי אמונה :
1- יש אמונה שטחית שהיא עצם הידיעה שיש בורא לעולם
2- ויש אמונה עמוקה שהיא לא רק ידיעה אלא היא חוש מציאותי באדם והוא מרגיש בחוש בלבו את מה ששכל שלו יודע.
כמו שכתוב: "וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד" (דברים ד'- לט').
יש הבדל בין הידיעה לבין ההשבה אל הלב! החכמה זה לא רק לדעת לשם ידיעה בעלמא כי כולם יודעים אלא להשיב אל הלב להתבונן ולהרגיש בחוש בכל מה שקורה לאדם בכל רגעיו בחיים ולחוש את ההשגחה הפרטית של הקב"ה זו האמונה שהקב"ה דורש מעם ישראל! כי ידיעה בעלמא אמונה שטחית גם לגויים יש וזו גם האמונה שהייתה לאברהם אבינו בגיל שלוש.
וזו התביעה שהקב"ה תובע מעם ישראל ע"י ישעיהו הנביא, כמו שיש בטבע השור והחמור שמכירים מי הבעלים שלהם כך עם ישראל צריכים בטבע של מציאותם להרגיש ולחוש מי הבורא אותם!
כמו שחז"ל אומרים: כל מה שהאדם זקוק לו יותר הקב"ה ברא ממנו בכמויות גדולות. הדבר שיש הכי הרבה בעולם ובחינם ובקלות זהו האוויר שאנו נושמים (אוי לנו אם היינו צריכים לקנות אוויר ולהתהלך עם בלוני אוויר ולדאוג שרגע אחד לא יחסר לנו...) אחרי כן הדבר הנחוץ הוא המים אומנם פחות מהאוויר ולכן יש מים בעולם בשפע אבל לא תמיד בחינם וכן מזון שצריכים אנו לרכוש שלא תמיד בקלות ובכסף וכן הבגדים במחיר הרבה יותר גבוה ממזון ובמידה שתתאים לנו.
כל זה בצורכי גופו של האדם כך גם בצורכי נשמתו, הדבר הנחוץ ביותר לנשמת האדם היא האמונה! ולכן היא בהשגה לכל אדם בעולם אבל היא צריכה להיות טבעית ומוחשית שבכל דבר שקורה לאדם מיד הוא רואה וחש שזה בא מהבורא עולם ורק ממנו יתברך!

ובאמת מדוע אין הדבר בטבענו כאוויר לנשימה? מה מפריע לנו לחוש את הקב"ה בכל צעד ושעל בחיינו?
התשובה היא כמו שאומרים חכמינו ז"ל:
כפי שהאדם חש בכל גופו כל דבר וכל כאב ולו הקטן ביותר וזאת כשגופו בריא לחלוטין אבל אם הגוף הוא חולה ח"ו כמה שהמחלה תגדל בגופו כמה שפחות ירגיש בה ויחוש בכאביו, כך ברוחניות האדם כפי שנשמתו בריאה כך הוא מרגיש וחש את הכאב אבל אם נשמתו ח"ו חולה כפי גודל המחלה כך כמה שפחות נשמתו תרגיש ותחוש בכאביה.
מהן המחלות הגדולות של הנשמה אם לא תאוות העולם הגשמי והחומריות שאליה הוא קשור וכגודל הטמעתו בחומר ובתאוותיו כך כמה שפחות הוא חש ומרגיש בהשגחתו הפרטית של הבורא יתברך!
ותרופתו היא ההתבוננות! והשבות אל לבבך!
והטיפול המונע הוא כמה שיותר להיות רוחני ולהוריד את המחיצות והתאוות הגשמיות האופפות אותנו והמפרידות אותנו ממי שאמר והיה העולם יתברך שמו ולזכך את גופנו. ובמקום הרעבון הגופני והגשמי המסופק על ידי מילוי התאוות עלינו לתת מזון רוחני לנשמתנו ומזונה הוא רק קיום התורה ומצוותיה שהם הנותנים סיפוק אמיתי ורוחני המקדשים והמקשרים אותנו לאבינו שבשמים!
והאמונה הזו העמוקה והיסודית היא האמונה שאברהם הגיע אליה בגיל 75 לאחר עבודה רוחנית גדולה והעצומה שהשקיע בעצמו משך 72 שנה, ועליה נאמר: "והאמן בה' ויחשבה לו צדקה" (בראשית טו'- ו').
אברהם אבינו הגיע למעלה של אמונה עמוקה שהיא "טיפול מונע למחלות" המפרידות בינו לבין הבורא עולם!
ואם האדם לא השקיע כל ימי חייו בעבודת האמונה העמוקה זו שהיא להרגיש ולחוש את הקב"ה בכל דבר ודבר ובכל מה שקורה לו בכל רגע ורגע בחייו והיא מדרגת האדם החש ומרגיש את ה-"שויתי ה' לנגדי תמיד", לכל הפחות עליו לעצור ולהתבונן במה שקורה לו ולהבין ולקלוט את הסימנים, הרמזים והאיתותים שהקב"ה שולח לו ולא להמתין לזעזועים שח"ו הוא מכריח את הקב"ה לשלוח לו!
ויש הרבה דוגמאות שחז"ל נתנו לנו ללמוד מהם איך אנשים שהיו במצב הכי שפל התרוממו וברגע אחד קנו את עולמם!
כמו שמובא במדרש (ילקוט שמעוני תולדות רמז קטו')
וירח את ריח בגדיו(שיצחק הריח את בגדי יעקב) כתוב בגדיו אל תקרא בגדיו אלא ריח בוגדיו כגון יוסף משיתא ויקום איש צרורות. יוסף משיתא בשעה שביקשו שונאים (הרומאים) להיכנס להר הבית אמרו יכנס מהם (מעם ישראל קודם כי הם עצמם פחדו להיכנס למקדש הקדוש) ובהם תחלה. אמרין ליה עול ומה דאת מפיק דידך הוא (אמרו לו ליוסף מעיר שיתה כנס לבית המקדש ומה שתוציא משם – הדבר הראשון יהיה שלך), נכנס והוציא מנורה של זהב (כי חשב שאם כבר יזכה בכלי היפה והיקר שיש במקדש) אמרו ליה אין דרכו של הדיוט להשתמש בו (אמרו לו אין דרכו של אדם פשוט כמוך להשתמש במנורת הזהב) אלא עול זמן תניינות ומה דאת מפיק דידך הוא (אלא כנס שוב פעם שניה ומה שתוציא עכשיו הוא יהיה שלך) ולא קבל עליו
(ולא הסכים) נתנו לו מכס שלש שנים ולא קבל עליו (שילמו לו סכומי כסף במשך שלוש שנים חודש בחודשו ולא הסכים) אמר לא די שהכעסתי לאלוהי פעם אחת אכעיסנו פעם שניה ומה עשו לו נתנוהו בחמור של חרשים (מה עשו הרומאים כשראו שלא הסכים שמו אותו במטחנה, במסור של נגרים) והיו מנסרים בו (בבשרו)
והיה צווח ווי דאכעסתי לבריי ,(והיה צווח וזועק אוי לי שהכעסתי לבוראי) הוא לא צעק אוי כואב לי ... אלא אוי לי שהכעסתי והרגזתי את מי שברא אותי!
וזו דוגמה של אדם שהגיע לשפל המדרגה להיכנס לתוך בית המקדש ולהוציא ולגנוב את מנורת הזהב. אולי באותו רגע הוא חשב שהוא גיבור גדול שהוא היחיד שמסוגל לעשות את זה וכמובן גם תאוות הממון הביאה אותו לשפלות כה גדולה ! אבל ברגע שאמרו לו הרומאים שהוא אדם שפל ואין דרכו של שפל להשתמש בזו כאילו שנשך אותו נחש והתבונן במה שעשה ומיד הצטער והתחרט על מעשהו השפל ומסר את עצמו לעינויים ויסורין קשים והעיקר לא לחזור על מעשהו השפל והמדרש קורא לו אפילו מהבוגדים שבעם ישראל יוצא מהם ריח של גן עדן!
יקום איש צרורות (ממקום הנקרא צרורות) בן אחותו של יוסי בן יועזר איש צרדה (ממקום הנקרא צרדה) דהוה רכיב סוסיא בשבתא (שהיה רוכב בשבת על סוס) אזל קומי שריתא למצטלבא (הלך יקום לפני השיירה שעומדת לתלות את ר' יוסי) א"ל לר' יוסי חמי סוסיא דארכבי מרי (אמר לר' יוסי הסתכל על מה האחראי שלי הרכיב אותי- על סוס) וחמי סוסיא דארכבך מרך (והסתכל אתה על מה האחראי שלך הרכיב אותך – על קרש תליה) א"ל אם כן למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו (ענה לו ר' יוסי אם כזה שכר הקב"ה נתן למי שמכעיס אותו קל וחומר למי שעושה רצון ה' איזה שכר מחכה לו) א"ל עשה אדם רצונו יותר ממך (אמר לו יקום וכי יש מישהו שעשה רצון ה' יותר ממך ותראה איזה עונש קיבלת) א"ל אם כן לעושי רצונו קל וחומר למכעיסיו (אמר לו ר' יוסי אם כזה עונש קיבלתי אני שעשיתי רצונו אז מי יודע מה מחכה לך את שמכעיס אותו) נכנס בו הדבר כארס של עכנא (נכנסו דברי ר' יוסי ללבו של יקום איש צרורות כמו ארס של נחש הנכנס לתוך גופו של האדם) הלך וקיים בעצמו ארבע מיתות ב"ד סקילה שרפה הרג וחנק, מה עשה הביא קורה (קרש) ונעצה בארץ (ותקע אותו באדמה) וקשר בה נימין (וקשר בקרש הזה חוטים) והקיפה גדר (ועשה כמין גדרסביב) ועשה מדורה לפניה (והדליק אש בעץ) ונעץ את החרב באמצע( ליד הקרש) נתלה בקורה (תלה עצמו בקרש) נפסקה נימא ונחנק (ונשרפו החוטים ונחנק בהם) קידמתו חרב (כשהקרש נשרף הוא נפל על החרב) ונהפך עליו גדר ונשרף (וכשהוא נפל על הגדר שהייתה מסביב לקרש נהפך עליו הגדר ונשרף כך שבצורה זו קיים בעצמו ארבע מיתות בית דין) , נתנמנם יוסי בן יועזר וראה מיטתו (של יקום) פורחת באויר, אמר אוי לשעה קלה קדמני זה לגן עדן ( אוי כמעט בזמן מועט הקדים אותי לגן עדן).
עוד עדות של חכמינו ז"ל איך אדם רשע כמו יקום איש צרורות צוחק מבן אחותו הצדיק וברגע אחד אמונתו מעוררת אותו אל אבינו שבשמים! וכך נראים הבוגדים שבעם ישראל אז כמה יהיה גודל השכר של מי שעושה רצון
ה' יתברך!
ועוד מעשה המובא בתלמוד בבלי (עבודה זרה יז' עמוד א')
אמרו עליו על רבי אלעזר בן דורדיא, שלא הניח אפילו מופקרת אחת בעולם שלא בא עליה. פעם אחת שמע שיש אחת בכרכי הים ( בחו"ל) והייתה נוטלת כיס דינרין בשכרה, נטל כיס דינרין והלך ועבר עבורה שבעה נהרות. בשעת שהפיחה (הוציאה ריח רע) , אמרה (אותה המופקרת) : כשם שהפיחה זו אינה
חוזרת למקומה (כשם שהריח הרע הזה אינו יכול לחזור למקומו) , כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה. הלך וישב בין שני הרים וגבעות, אמר: הרים וגבעות בקשו עלי רחמים, אמרו לו (כאילו שאמרו לו): עד שאנו מבקשים עליך
רחמים נבקש רחמים על עצמנו. אמר: שמים וארץ בקשו עלי רחמים, אמרו(כאילו אמרו): עד שאנו מבקשים עליך רחמים נבקש על עצמנו.
אמר: חמה ולבנה בקשו עלי רחמים, אמרו לו (כאילו אמרו): עד שאנו מבקשים עליך רחמים נבקש על עצמנו. אמר: כוכבים ומזלות בקשו עלי רחמים, אמרו לו (כאילו אמרו לו): עד שאנו מבקשים עליך רחמים נבקש על
עצמנו. אמר: אין הדבר תלוי אלא בי, הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה (והתחרט על מעשיו הרעים וחזר בתשובה שלימה) עד שיצתה נשמתו. יצתה בת קול ואמרה: רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא.
בכה רבי (בכה רבי יהודה הנשיא) ואמר: יש קונה עולמו בכמה שנים, ויש קונה עולמו בשעה אחת (כאב לו איך יש אדם כזה שברגע אחד הוא כבר זוכה לעולם הבא ואני לוקח לי כמה שנים להגיע לשכר של עולם הבא).
ואמר רבי: לא די לבעלי תשובה שמקבלים אותם, אלא שקוראים להם רבי (שעכשיו הוא עוד נקרא רבי אלעזר בן דורדיא ולא אלעזר בן דורדיא).

אם כן אנו רואים כמה עלינו להתחזק באמונה בבורא עולם ולהתגבר על התאוות המפרידות בינינו לבינו יתברך.
ויהי רצון לפני אבינו שבשמים שנזכה לאמונה אמיתית, טבעית וטהורה שדרכה נזכה להיות קרובים אליו בעולם הזה ובבא ונזכה לביאת הגואל צדק במהרה בימינו אמן ואמן!



( לא ידוע מקור הכתבה - נשמח לדעת )