האגדה על מרי "הכרכרה"
כאשר חושבים על החלוצים של המערב הפרוע, הדבר הראשון שעולה על הדעת – זה משהו בסגנון אקדוחן מרלבורו ושריפים קשוחים. אך למרות זאת, יש גם משהו אחר. תארו לעצמכם אישה כהת עור בגובה 182 ס"מ ובמשקל של כ- 90 קילוגרם, מעשנת סיגרים ושותה ויסקי, ומתחת לסינר היא מחזיקה אקדח, וביד מחזיקה "וינצ'סטר" וגם אוהבת להילחם. הרשו לנו להציג בפניכם את עובדת הדואר האמריקאי – מרי פילדס, שזכתה בכינוי "הכרכרה".
על פי האגדה, לפני מותה בשנת 1914 בגיל 82 "מרי הכרכרה" הייתה מוכנה להמר בבר המקומי על חמישה דולרים וכוס ויסקי, שהיא יכולה לשלוח לנוק-אאוט כל קאובוי בעיר קסקייד שבמונטנה, במכה אחת! ולא היו רבים שרצו לבדוק האם זה אכן כך.
האישה הייתה רצינית, בעלת עצבים חזקים ובריאות ברזל, אבל גם מאוד עליזה. ואחרת לא הייתה יכולה להפוך לאישה "הכהה" היחידה שהובילה כרכרת דואר במערב הפרוע. אגב, היא הייתה האישה האמריקנית השנייה שעבדה בשירות הדואר של ארה"ב.
מרי נולדה לזוג עבדים בשנת 1832, שוחררה מעבדות בשנת 1865, ולאחר כמה עבודות מזדמנות הגיעה למנזר. שם היא התעסקה בנושאים כלכליים שונים ובסופו של הדבר הפכה למנהלת עבודה. בשנת 1894, בשל מספר תלונות וקרב יריות עם גבר, הבישוף ביקש ממנה לעזוב את המנזר. לאחר ניסיון לא מוצלח לפתוח מסעדה בשנת 1895, בגיל 63 , מרי התקבלה לעבודה בשירות הדואר של ארה"ב, להסיע דואר בין העיירה קסקייד שבמונטנה לבין היישובים הסמוכים. ללא קשר למינה ולגילה, מרי הוכיחה שיש לה יכולות מדהימות להתמודד עם הסוסים, והתקבלה לתפקיד.
כבר אי אפשר לדעת איפה אמת ואיפה האגדה, אבל כתבו שמרי תמיד סיפקה את הדואר בדייקנות מדהימה. אינדיאנים, שודדים, זאבים – את כל אלו ניתן היה לפגוש בדרך בזמנים ההם במערב. ולא משנה אם היו סופות שלגים, חום, גשם ורוחות - מרי מעולם לא החמיצה יום עבודה, מעולם לא איבדה דבר דואר אחד ואף פעם לא איחרה. אם השלג היה עמוק מדי לסוסים שלה – היא הייתה מספקת את הדואר בנעלי שלג, בעודה סוחבת את השקים על כתפיה.
אחד הסיפורים המפורסמים ביותר על מרי מספר איך ערב אחד, את הכרכרה תקפה להקת זאבים, הסוסים נבהלו והכרכרה התהפכה. היו בה מזון ותרופות לנזירות. פילדס שחררה את הסוסים, ותוך שימוש בעגלה ההפוכה ככיסוי מאחור, עם רובה ציד ואקדח, היא התגוננה מפני התקפות הזאבים במשך כל הלילה. בבוקר היא הצליחה להחזיר את העגלה למצב עומד, מצאה ותפסה את הסוסים וסיפקה את הסחורה ליעד.
בשל הדיוק והאמינות שלה, נתנו לה את הכינוי "כרכרה". פילדס, למרות הקשיים והסכנות, נסעה בכרכרה שלה חמושה ברובה עד שמלאו לה 70, והיא זכתה בכבוד גדול בעיירה. באותה התקופה, נשים אשר לא היו פרוצות לא הורשו לשתות בברים, אבל מרי קיבלה אישור מיוחד מהעירייה, לפיו היא רשאית לשתות בכל בר בכל שעות היום.
בברים, היא לא הרשתה להקניט אותה או להראות חוסר כבוד אליה, וקאובואים רבים הרגישו על עורם את ידה הכבדה. איכשהו, בגיל 72, כאשר כבר פרשה לגמלאות, היא ישבה בבר ונהנתה מוויסקי, כאשר הבחינה בבחור שהיה חייב לה כסף על כביסת בגדים. היא הכניסה לו כמה מכות, ואמרה לגופתו השרועה על הקרקע שלתת לו מכות – הביא לה יותר הנאה מהחזר כספי.
למרות מראה החיצוני הקשוח שלה, אהבו אותה מאוד בעיר שלה, כך שכאשר ביתה נשרף בשנת 1912, תושבי העיר התארגנו ובנו לה חדש.
זו הוכחה שלמרות התפקיד החדש, למרות גיל 60 ולמרות האפליה – אתם עדיין יכולים להפוך לטובים ביותר בתחומכם ולהיכנס להיסטוריה!