לצחוק מפחד

לצחוק מפחד

הנורמליות של תגובות חריגות

אחת מהתגובות האנושיות המפחידות ביותר היא מה שנקרא "החיוך הזהיר": לעתים קרובות אנו מחייכים במצבי לחץ, לכאורה כדי להראות שהמחלוקת או המתח לא מתייחסים אלינו - וזה בסדר גמור. אבל הרבה אנשים מחייכים כשהם, לדוגמה – נשדדים. נראה שהפחד צריך לעשות כך שהחיוך לא יתאפשר, אבל למרות הכל הרבה אנשים מחייכים גם כשחווים פחד מוות. ישנן שתי תאוריות עיקריות אשר יכולות להסביר את התופעה.

כלבים, כאשר הם מראים שיניים – מראים תוקפנות. הם מראים את שיניהם – את הנשק שלהם. אבל כאשר הקופים מראים את השיניים שלהם - הם עושים זאת מסיבות אחרות. המחקר (שבוצע על ידי סינג פרשופט) של קופי רזוס הראה שהם חושפים שיניים במהלך אינטראקציה חברתית.

סינג פרשופט

זה לא היה חייב להוות סימן לתחילת הקרב, אלא לעתים קרובות יותר זה קרה ברגעים של מתח שבין הקופים הדומיננטיים לאחרים. מי שחייך היו הקופים הלא דומיננטיים, והדומיננטיים אחרי זה התנהגו באופן ידידותי יותר. בכך הקופים הביעו את האהדה לשליטים שלהם - במילים אחרות, הם היו מחייכים בפני הסיכונים האפשריים - התנהגות כזו נקראת חיוך זהיר.

פרשופט ציינה שהקופים השתמשו בחיוך לא רק בזמן משבר: במהלך תקשורת רגילה, הקופים חייכו די בקלות. אנשים גם קיבלו את החיוך מאבות אבותינו, ואנו משתמשים בו כדי לבטא את השמחה, החמלה או האהדה. חיוך עבורנו  - זו צורה של תקשורת בעלת הבעה. אבל כאשר אנחנו נמצאים במצב מסוכן – בעזרת החיוך אנו יכולים גם לנסות ולהרגיע את האויב.

הניסוי של מילגרם

יש סיבה אפשרית נוספת לחיוך זהיר - אולי אנחנו לא מכירים בעובדה שאנחנו נמצאים בסכנה, ואולי שלא במודע אנחנו מכחישים שקיימת סכנה כלשהי. בניסוי המפורסם, הנבדקים של מילגרם האמינו שהם נותנים זרם חשמלי כואב ולעתים קטלני למשתתפים אחרים, מבלי שהם רואים אותם, תחת השפעתו של אדם סמכותי הלבוש בחלוק לבן. כשהתחזקו הצעקות של הנושאים, עלה הלחץ בקרב אלה שלוחצים על הכפתור – והם התחילו לחייך ולצחוק בעצבנות.

זה לא אומר שהם עושי "כיף חיים" - הם פשוט לא ידעו כל צורה של מחאה חוץ מצחוק.

בניסוי נוסף, המתנדבים היו צריכים לכרות ראשים של חולדות – ובמהלך פעולה זו צילמו אותם. בצילומים נראו חיוכים לחוצים של אנשים שמכריחים לעשות את מה שהם לא רוצים.