מדע הבועות הכלכליות ופקיעתן



מדע הבועות הכלכליות ופקיעתן

מאת סיינטיפיק אמריקן ישראל

המשבר הכלכלי החמור ביותר מאז "השפל הגדול" הביא לידי בחינה מחודשת של המתרחש בשווקים הפיננסיים ושל אופן קבלת ההחלטות בענייני כספים

זה כמו סצנה מסרט גרוע. מצמידים אקדח למצחו של אדם, המסך מוחשך, ואז נשמע קול נפץ עז. אילו התחקה חוקר זיהוי פלילי אחר מסלול הקליע, הוא היה מגלה שהקליע עבר בקליפת המוח הקדם-מצחית, אחד ממרכזי עיבוד ההחלטות במוח. אין פלא שאצל המעטים ששרדו לאחר שנפגעו באזור הזה ניכרים שינויים גדולים באישיות. אחד המקרים המפורסמים ביותר בהיסטוריה של הנוירולוגיה אירע לפיניאס גייג', פועל מסילת רכבת שחי במאה ה-19. מוט ברזל חדר לקליפת המוח הקדם-מצחית שלו. הוא לא מת מן הפציעה, אבל היכולת לקבל החלטות הגיוניות אבדה לו. מכורים לקוקאין גורמים לעצמם נזק דומה לפעמים. ההפרעה הנגרמת מן השימוש בסם עלולה לגרום גם לנגמלים להשתוקק לו בכל פעם שנשמעת הלמות בס של מוזיקת טכנו, למשל, שכן היא מזכירה להם את הזמנים שבהם הושפעו ממנו.


 
אפילו אנשים שאינם צורכים סמים בלתי חוקיים ושאיש לא ירה בראשם נאלצים להתמודד עם העובדה שמקצת ההחלטות הנרקמות באונות הקדמיות שלהם עלולות להסיטם מדרך הישר. לאשורו של דבר, אתר מסוים בקליפת המוח הקדם-מצחית, המכונה קליפת המוח הקדם-מצחית ונטרו-מדיאלית (גחונית-אמצעית) ומסומן בראשי התיבות VMPFC, חשוד כאחד הגורמים לקריסה הכלכלית הכבירה שהרעידה את עולמנו.
 
ה-VMPFC, כך התברר, הוא אחד המרכזים שבהם נוצרת אשליה שהכלכלנים מכנים "אשליית הכסף". היא באה לידי ביטוי כשאנשים מתעלמים ממידע גלוי בדבר השפעותיה המטעות של האינפלציה, ואז, בלי היגיון, מחליטים שרכש מסוים שווה הרבה יותר מערכו האמיתי. אשליית הכסף עלולה לשכנע קונים פוטנציאלים שבית הוא לעולם השקעה מצוינת בשל התפיסה השגויה שמחירו לעולם עולה. רוברט ג' שילר, פרופסור לכלכלה מאוניברסיטת יל, טוען שההיגיון הלקוי שגורמת אשליית הכסף היה אחת הסיבות לניפוח בועת הדיור: "מכיוון שאדם בדרך כלל זוכר כמה שילם בעבור ביתו לפני שנים רבות, אבל אינו זוכר את מחירם של הרבה דברים אחרים באותם הימים, הוא סובר בטעות שמחירי הבתים עלו יותר ממחירים אחרים. כך נוצרת הערכה מופרזת ולא נכונה של פוטנציאל הרווח הכרוך בהשקעה בבית."
 
עשרות שנים דנו הכלכלנים בשאלה אם אשליית הכסף בפרט והשפעתה של אי-רציונליות על עסקאות בכלל אינן אלא אשליה בעצמן. מילטון פרידמן, התיאורטיקן המוניטרי הנודע, התבסס על ההנחה שצרכנים ומעסיקים אינם שוגים באשליות, אלא נוהגים תמיד בהיגיון ומביאים בחשבון את האינפלציה כשהם קונים או משלמים משכורות. כלומר, הם מעריכים נכונה את שווייה האמיתי של הסחורה.
 
אבל היום מקבלים רעיונותיהם של כלכלנים התנהגותיים, החוקרים את תפקידה של הפסיכולוגיה בקבלת החלטות כלכליות, יותר ויותר תשומת לב. מדענים מכל מיני תחומים מבקשים להבין מדוע הכלכלה העולמית התרסקה מהר וחזק כל כך, ואת הצעותיהם מאששים מדעני מוח שמצלמים בתוך הגולגולת את ה-VMPFC ואזורים אחרים במוח. ראוי לציון ניסוי אחד שנסקר במארס 2009 ברשומות האקדמיה הלאומית האמריקנית למדעים. את הניסוי עשו חוקרים מאוניברסיטת בון שבגרמניה ומן המכון הטכנולוגי של קליפורניה (קלטק). הם הראו באמצעות סריקות מוח שבחלק ממעגלי קבלת ההחלטות במוח ניכרים סימנים לאשליית הכסף. חלק מה-VMPFC נדלק כשהזכירו לנבדקים בניסוי סכום כסף גבוה מסכום קודם, אף שכוח הקנייה היחסי של הסכום הזה לא השתנה מכיוון שהמחירים עלו בהתאם.
 
הארה של נקודה מאחורי המצח שאחראית לתפיסה שגויה בנוגע לכסף היא רק דוגמה אחת להשתכללותו של כיוון מחקר שכבר הביא לידי גילוים של מרכזים במוח הקשורים במניעים הקמאיים של המשקיע: פחד (אמיגדלה) ותאוות בצע (גרעין אקומבנס, שמייחסים לו, ואולי אין זה מפליא, גם קשר לתשוקה מינית). מיזוג היי-טקי של דימות מוח, של פסיכולוגיה התנהגותית ושל כלכלה החל לספק רמזים בדבר האופן שבו אנשים, וגם כלכלות שלמות המורכבות בעצם מאוסף של אותם האנשים, עלולים לרדת מן הפסים. יחד מנסים תחומי המחקר האלה לגלות מדוע מערכת כלכלית שמשולבים בה מנגנוני הגנה נומינליים כנגד התמוטטות יכולה להידרדר בבת אחת אל עברי פי פחת. חלק מן המחקר הזה כבר משמש להתוויית דרכי הפעולה של ממשל אובמה בניסיונו לייצב את מערכת הבנקאות ואת ענף הדיור.
 
אשליית הרציונליות
 
הרעיונות ההתנהגותיים, שהעניין בהם הולך וגובר כעת, כופרים בכמה מעיקרי תורת הכלכלה המודרנית ובהם ההנחה שכל הקונים והמוכרים שייכים למין ה"הומו אקונומיקוס", שהוא יצור רציונלי לגמרי שאת כל מעשיו מניעה הדאגה לענייניו שלו. "יהיו התנאים מה שיהיו, האדם בכלכלה הקלאסית הוא אוטומט המסוגל לחשוב בצורה אובייקטיבית," כותב היסטוריון הפיננסים פיטר ברנשטיין.
 
עיקר אמונה נוסף בתפיסה שלפיה קיום של רציונליות הוא תורה מסיני הוא השערת השוק היעיל, הגורסת שכל המידע הקודם והעכשווי בנוגע למוצר משתקף במחירו, ושהשוק מגיע לשיווי משקל בין קונים למוכרים כשנקבע המחיר ה"נכון". את האיזון הזה בין היצע לביקוש יכול לערער רק זעזוע מבחוץ, כמו למשל שינוי בלתי צפוי במחיר שקובע קרטל נפט. כך נשמר האיזון בדינמיקה של המערכת הפיננסית. התיאוריה הקלאסית מכריזה שדינמיקה פנימית של השוק אינה יכולה להביא לידי יצירת מעגל-היזון חוזר (פידבק) שבו עלייתו של מחיר אחד גורמת לעלייתו של מחיר אחר ומתנפחת בועה, וכעבור זמן מתהפך הכיוון והכלכלה נעשית לא יציבה ולא בריאה.
 
לפי השערת השוק היעיל, כפשוטה, הסיכון הכרוך בהתפוצצות בועה יתבטא במחירי השוק הקיימים: במחיר הבתים והמשכנתאות המסוכנות (משכנתאות הסאב-פריים) ובחבילות של מה שמכנים היום "בטחונות רעילים". אבל אם זה נכון והשווקים באמת יעילים כל כך, איך ייתכן שהמחירים צנחו צניחה כה חדה? את התדהמה לנוכח כישלונה של התיאוריה המקובלת הביע אפילו היושב ראש לשעבר של הבנק הפדרלי האמריקני, אלן גרינספן. גרינספן, מן הדוגלים הנחושים ברעיון השוק היעיל, אמר באוקטובר 2008 לוועדה של הקונגרס דברים אלה: "כל מי שטיפחו את האינטרס העצמי של מוסדות להלוואות להגן על הון בעלי המניות שלהם, ואני בראשם, מוכים עכשיו בהלם ומשתאים."
 
נפש חייתית
 
הכלכלנים ההתנהגותיים שמנסים לזהות את הגורמים הפסיכולוגיים המביאים לידי התנפחות בועות והפרות חמורות של שיווי המשקל בשווקים הם ממשיכי דרכם של הפסיכולוגים עמוס טברסקי ודניאל כהנמן, שכבר בשנות ה-70 של המאה ה-20 פתחו במחקרים שקראו תיגר על ההתייחסות לשחקנים במשחק הכלכלי כאל רובוטים רציונליים. כהנמן זכה בפרס נובל לכלכלה על עבודתו ב-2002 וטברסקי בוודאי היה זוכה גם כן לו היה בין החיים באותו הזמן. עבודתם החלוצית בחנה את אשליית הכסף ושאר נקודות תורפה פסיכולוגיות, כמו למשל נטייתנו להצטער על הפסד של 1,000 דולר יותר מכפי שנשמח על זכייה בסכום זהה.
 
נושא שעובר כחוט השני בכל תורת הכלכלה ההתנהגותית הוא הדחפים הפסיכולוגיים, שרבים מהם אינם הגיוניים. דחפים אלו מביאים לידי היווצרות הבועות והמפולות הקשות שבאות בעקבותיהן. שילר, מראשי החוקרים בתחום, תולה את הדבר ב"נפש החייתית" (Animal Spirits) – מונח שטבע הכלכלן ג'ון מיינרד קיינס. המחזוריות של עולם העסקים, הגאות והשפל הרגילים של הפעילות הכלכלית, תלויה בהרגשה בסיסית של ביטחון. בלי תחושת ביטחון לא יתקשרו בתי העסק והצרכנים אלו עם אלו בעסקאות שגרתיות. ואולם, לא תמיד מושתת הביטחון הזה על הערכה רציונלית. הנפש החייתית – תחושת הבטן שאכן זה הזמן לקנות בית או מניה "רדומה" (שכמעט אינה פעילה אך מניחים שיש לה פוטנציאל לגדול בעתיד) – היא שמביאה אנשים לכלל ביטחון מופרז והחלטות פזיזות בזמני גאות. רגשות כאלו מתחלפים בקלות בבהלה כשהחרדה מתגברת והשוק משנה כיוון. קבלת החלטות לפי רגש מחמירה את פגיעתן של ההטיות הקוגניטיביות, כדוגמת אי-התחשבות באינפלציה בשל אשליית הכסף, הגורמות להשקעות לא הגיוניות.
 
חשיבותן של ההטיות הרגשיות והקוגניטיביות גם יחד להסברת המשבר העולמי ניכרת בכל השתלשלות האירועים בעשר השנים האחרונות, שבעטיים מתנודדת המערכת הפיננסית על פי תהום. הנפש החייתית העלתה את מניות האינטרנט לגבהים בלתי מוצדקים בזמן גאות ה"דוט קום", והטיחה את ערכן ארצה לאחר כמה שנים. היא מילאה שוב תפקיד כשמלווים חסרי אחריות ניצלו את שיעורי הריבית הנמוכים והציעו משכנתאות בריבית משתנה ללווים שכושר ההחזר שלהם מוטל בספק (לווים המסווגים כ"סאב-פריים"). בעניין זה התרחשה תופעה דומה לאשליית הכסף: הלווים שלקחו את המשכנתאות האלה לא חישבו נכונה מה יקרה אם תעלה הריבית, וזה בדיוק מה שקרה באמצע העשור הנוכחי. התוצאה הייתה עיקולים רבים ואי יכולת של לווים רבים לעמוד בהתחייבויות. משכנתאות "מבוטחות", חובותיהם של מאות אלפי רוכשי בתים שהבנקים המירו בחבילות של ניירות ערך ומכרו אותם, איבדו יותר ממחצית ערכן. הבנקים נוכחו לדעת שהון ההלוואות שלהם הולך ומידלדל. האשראי, נוזל החיים בעורקיו של הקפיטליזם, נעלם, והמשבר העולמי החל.
 
כללי אצבע
 
הכלכלה ההתנהגותית ותחום המשנה "מימון התנהגותי", הקשור בקשר ישיר יותר להשקעות, מאירים עוד פרטים בנוגע להרגלים פסיכולוגיים תמוהים בענייני כסף, וכיצד תרמו אולי ההרגלים האלה למשבר הנוכחי. אשליית הכסף היא רק דוגמה אחת להליכי המחשבה הלא רציונליים שבוחנים הכלכלנים. היוריסטיקה, כללי אצבע, שפוקדת עלינו להגיב מהר בעת משבר, היא אולי מורשת מאבותינו בני תקופת האבן. שיקול דעת ואיפוק אינם בגדר אפשרות כשאנו ניצבים מול ממותה צמרית. כשאין מולנו שום חיית פרא, היוריסטיקה הזאת עלולה לגרום להטיות קוגניטיביות.
 
הכלכלנים ההתנהגותיים זיהו כמה הטיות, ולכמה מהן יש זיקה ישירה לבועות כלכליות. "הטיית האישוש" משמעה שאנשים מייחסים חשיבות מופרזת למידע שמאשש את השקפתם. תנו דעתכם על העלייה החדה במחירי הבתים, שנבעה מן החשיבה שעלייה במחירי הבתים היא הימור בטוח. בשל תופעת העדר רבים השתכנעו בדבר. "הטיית הנגישות", שעלולה לגרום לקבלת החלטות המתבססות רק על המידע האחרון שהתקבל, היא אחת הסיבות להימנעותם של כמה מעורכי העיתונים משימוש במילה "מפולת" בסתיו 2008, בניסיון לא מוצלח למנוע פניקה מוחלטת. "הטיית החכמה שלאחר מעשה", ההרגשה שמשהו היה ידוע מלכתחילה, נצפית לאחר ההתרסקויות: משקיעים, רוכשי בתים וכלכלנים סבורים שסימני הבועה היו ברורים, אף על פי שהיה להם חלק בעליית מחירי הבתים.
 
נוירו-כלכלה, קרובת משפחה של הכלכלה ההתנהגותית, נעזרת במכשיר להדמיית תפקודי המוח באמצעות תהודה מגנטית (fMRI) או באמצעים אחרים להדמיית המוח כדי לברר אם ההטיות האופייניות האלה הן רק יצירי דמיון אקדמיים, או שהן פועלות, הלכה למעשה, במוחם של אנשים. הדמיות כבר איששו את קיומה של אשליית הכסף. החוקרים מתעניינים גם בשאלות אחרות, כמו למשל, האם דיבור על כסף או הסתכלות עליו או אפילו רק מחשבה עליו מפעילים את מרכזי הגמול והחרטה שבמוח?
 
בוועידה השנתית של "החברה למדעי המוח הקוגניטיביים" שנערכה במארס 2009 בסן פרנסיסקו הציגה ג'ולי ל' הול, תלמידתו של פרופסור ריצ'רד גונזלס מאוניברסיטת מישיגן שבאן ארבור, מחקר שמראה שהנכונות לקחת סיכונים כספיים משתנה לפי אותות רגשיים, ולו הדקים ביותר, ושוב הוטל ספק במיתוס המשקיע הקר והמחושב. בניסוי צפו 12 נשים ו-12 גברים בתמונות של פנים שמחים, כעוסים וניטרליים. לאחר ההתבוננות בפנים השמחים נצפתה אצל ה"משקיעים" פעילות מוגברת בגרעין אקומבנס, שהוא מרכז גמול, והם השקיעו בעקביות במניות מסוכנות יותר ולא נצמדו לאגרות חוב למרות הביטחון היחסי שהן מעניקות.
 
"פרצופים שמחים" נראו תדיר בגאות הנדל"ן שהייתה לפני כמה שנים. פניו המחייכים ודיבורו העליז של קרלטון ה' שיטס, מנחה תשדירי הפרסום הכלכליים הליליים בטלוויזיה האמריקנית בתחום הנדל"ן, הבטיחו לחסרי מזומנים ממון רב, אשראי או ניסיון במכירות נדל"ן ובבעלות עליהם. לאחרונה השתנתה הכותרת בתכניותיו של שיטס ל"רווחים של ממש בעיקולים".
 
הכלכלה ההתנהגותית לא רק מנסה להסביר את התנהגותם של משקיעים. היא גם מספקת מסגרת להשקעות ולקביעת מדיניות, שנועדה לעזור לאנשים שלא להתפתות להשקעות המבוססות על רגש או שאינן מתוכננות כהלכה.
 
היום, בתחילת כהונתו של אובמה, התחום הזה הולך ונעשה מקובל. קבוצה של חוקרים מובילים במדעי ההתנהגות ייעצה לאובמה בזמן מסע הבחירות בנוגע להמרצת מצביעים ותורמים. קאס סנשטיין, משפטן המתמחה בדיני חוקה, מחבר הספר החשוב Nudge (דחיפה עדינה) – שגם הנשיא אובמה, כך אומרים, קרא אותו – מונה לראש המשרד לענייני מידע ופיקוח, העוסק בפיקוח ממשלתי, ועוד פקידי ממשל שהם כלכלנים התנהגותיים או מתעניינים בתחום תופסים כעת עמדות בבית הלבן.
 
סנשטיין ושותפו בכתיבת Nudge, ריצ'רד ת'אלר, מאבות הכלכלה ההתנהגותית, טבעו את המונח libertarian paternalism (עידוד "אבהי" לקבלת החלטות ללא כפייה) לתיאור יכולתו של פיקוח ממשלתי לצמצם את נטייתם של אנשים לקבל החלטות גרועות. צמצום נטייה זו נשען על היוריסטיקה המכונה עיגון (anchoring). העיגון מציע דרך להסתכל ולחשוב על הדברים מראשיתם, מתוך תקווה שהמחשבה הזאת תתורגם להתנהגות נכונה. לדוגמה, אפשר לדרבן אנשים לחסוך יותר לפרישה אם רושמים אותם אוטומטית לתכנית פנסיה ולא רק מציעים להם את האפשרות להירשם. "העובדים נרשמים אם אינם נוקטים שום פעולה בנידון, אבל הם רשאים לבחור שלא להיכלל בתכנית," מסביר ת'אלר. "כך מובטח שסתם פיזור דעת לא יגרור עוני בגיל מבוגר." הרעיון הזה מקבל ביטוי בתכניות ממשל אובמה לרשום עובדים לתכנית פנסיה במקום עבודתם באופן אוטומטי.
 
קבלת החלטות היא לפעמים מסובכת יותר מסתם תגובה לדחיפה עדינה בכיוון זה או אחר. בנסיבות כאלה נדרשת "ארכיטקטורת בחירה" שעוזרת לבחור באחת מכמה אפשרויות. בקניית בית, למשל, הקונה זקוק למידע ברור יותר בנוגע לאשליית הכסף וגורמים דומים. "כשכל המשכנתאות היו בריבית קבועה ל-30 שנה, הבחירה בטובה מכולן הייתה פשוטה: זו שהריבית עליה נמוכה ביותר," אומר ת'אלר. "עכשיו, כשיש משכנתאות עם ריבית משתנה, ריביות פיתוי, הלוואות בלון, קנסות בשל תשלום מוקדם וכולי, צריך דוקטורט בכלכלה כדי לברור את הטובה מכולן." ארכיטקטורת בחירה תחייב את המלווים "למפות" בבהירות את האפשרויות בעבור הלווים ולצמצם את הניירת המכבידה הכרוכה בקניית בית לשתי עמודות מסודרות: האחת מונה את העמלות למיניהן, והאחרת מציינת את תשלומי הריבית. בפורמט דיגיטלי, למשל, אפשר להעלות עמודות כאלה ולהשוות בין הצעות של מלווים שונים.
 
ברוח דומה מתווה פרופסור שילר מאוניברסיטת יל אסטרטגיה מורכבת למניעת ההגזמות המאפיינות כלכלת בועה על ידי חינוך לסיכול טעויות ב"חשיבה כלכלית". שילר מציע להשתמש ביחידות מדידה חדשות כדוגמת ה-unidad de fomento (UF) שהנהיגה ממשלת צ'ילה ב-1967 והתקבלה בעוד מדינות באמריקה הלטינית. ה-UF מגנה מפני אשליית הכסף ומאפשרת לקונה ולמוכר לדעת אם המחיר עלה עלייה רֵאלית או שהאינפלציה מתעתעת בהם. היחידה הזאת מייצגת את מחירו של סל סחורות בשוק. השימוש ב-UF כל כך נפוץ עד שפעמים רבות נוקבים הצ'יליאנים מחירים ביחידות האלה. "ההצמדה למדד בצ'ילה היא היעילה ביותר בכל מדינות העולם," אומר שילר. "מחירי בתים, משכנתאות, שכירויות מסוימות, תשלומי מזונות ואופציות להמרצת מנהלים מוצגים לעתים קרובות ביחידות האינפלציה האלה."
 
שילר דוגל גם בטכניקה פיננסית חדשה שעשויה לעזור במלחמה בבועות. המפקחים בוחנים כעת בדקדוק את המכשירים הפיננסיים המתוחכמים שהיו אמורים להגן מפני אי-קיום התחייבויות בנוגע לביטחונות מגוּבּות המשכנתאות שהזינו את הגאות בשוק הדיור. שילר טוען שהנגזרות יכולות לעזור בשימור די קונים ומוכרים בשוקי הדיור. הנגזרות הן חוזים כספיים ה"נגזרים" מנכס בסיסי כלשהו, כגון מניה, מדד פיננסי ואפילו משכנתה. הן אמורות להגן מפני סיכון, אבל ניצול ספקולטיבי שלהן היה אחד הגורמים למשבר האשראי.
 
אף שאפשר לנצל את הנגזרות לרעה, בעיני שילר הן בבחינת "גידור" זהיר מפני תרחישים כלכליים רעים. רוכשי בתים ומלווים בשוק הדירות יכולים להיעזר במכשירים הפיננסיים האלה כביטוח נגד ירידה במחיר, וכך תובטח נזילות מספקת ותימנע עצירה של המכירות.
 
מהביולוגיה יבוא עזרנו?
 
בסופו של דבר, הפתרון למשבר הנוכחי יישען בהכרח על תפיסות חדשות בנוגע לפעולתם של משקיעים. גישה אחת, יצירתית במיוחד, היא לתקן פגמים בתורה הכלכלית הקיימת על ידי מיזוג הישן והחדש. אנדרו לו, פרופסור לפיננסים במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) ובעל תפקיד בקרן גידור, הגה תיאוריה שמעניקה לכלכלת שיווי המשקל ולהשערת השוק היעיל את משקלן הראוי, אך מכירה בקיומן של נסיבות שבהן התורה הקלאסית אינה מתארת נכונה את המתרחש בשוק. התיאוריה הזאת היא ניסיון לשילוב רחב יריעה של תיאוריה אבולוציונית, כלכלה קלאסית וכלכלה התנהגותית. כלומר, גישתו של לו מתבססת על הרעיון ששילוב הברירה הטבעית הדרוויניסטית בהדמיית התנהגות כלכלית יכול לסייע בהפקת תובנות שימושיות בנוגע לאופן פעילותם של השווקים, ולספק ניבויים מדויקים מן הרגיל בדבר התנהגותם של השחקנים הפיננסיים, האנשים הפרטיים והמוסדות כאחד.
 
רעיונות דומים כבר עלו על דעתם של כלכלנים. כבר ב-1898 הציע הכלכלן תורסטין ובלן לראות בתורת הכלכלה מדע אבולוציוני; ואפילו קודם, תומס רוברט מלתוס השפיע עמוקות על דרווין בעצמו בהגיגיו על "מלחמת הקיום".
 
כשם שהברירה הטבעית מניחה שאורגניזמים מסוימים מתאימים לשרוד בגומחה אקולוגית מסוימת, כך רואה "השערת השוק המסתגל" בשחקנים השונים, מבנקים ועד קרנות נאמנות, "מינים" המתחרים על הצלחה כלכלית. כמו כן היא מניחה שלפעמים השחקנים האלה משקיעים ("מתחרים") לפי היוריסטיקה הנשלפת מן המותן, כפי שמתארת הכלכלה ההתנהגותית, ולפעמים הם נוקטים אסטרטגיות לא רציונליות, כמו הגדלת הסיכון בעת רצף של הפסדים.
 
"הכלכלנים סובלים מהפרעה פסיכולוגית עמוקה שאני קורא לה 'קנאת הפיזיקה'," אומר לו. "היינו רוצים לתאר 99% מן ההתנהגות הכלכלית בשלושה חוקי טבע פשוטים, אבל האמת היא שיש בידי הכלכלנים 99 חוקים שמתארים רק 3% מן ההתנהגות. הכלכלה היא מפעל אנושי מובהק, ועל כן יש להתבונן בה בהקשר הרחב יותר של תחרות, מוטציות וברירה טבעית, או בקיצור אבולוציה."
 
אם יהיה למשקיעים מודל אבולוציוני להיוועץ בו, אולי הם יוכלו להסתגל לשינויים במתארי הסיכון של אסטרטגיות השקעה שונות. אבל היתרון החשוב ביותר של הסימולציה של לו הוא אולי היכולת לאבחן מתי הכלכלה אינה בשיווי משקל. אם יימצא שכך הוא, זה יהיה בבחינת אזהרה לרגולטורים ולמשקיעים שהולכת ומתנפחת בועה, או שבועה עומדת להתפוצץ [ראו תיבה בצד שמאל].
 
מודל שוק מסתגל יכול להביא בחשבון מידע בדבר שינויי המחירים בשוק, בדומה לאופן שבו אנשים מסתגלים לגומחה אקולוגית מסוימת. המודל יוכל להמשיך הלאה ולהסיק אם המחירים של היום משפיעים על המחירים של מחר – מצב המרמז שהמשקיעים נוהגים כעדר, בלשונם של הכלכלנים ההתנהגותיים, ומהווה אות לבועה המתרגשת ובאה. בזכות מידול כזה גם הרגולציות יוכלו "להסתגל" לשינויי המגמות בשוק ולטפל מראש בסיכונים ה"מערכתיים", שהמודלים הרגילים להערכת סיכונים אינם מגנים על השווקים מפניהם. לו דוגל בהקמתה של "מועצה לבטיחות שוקי הון", גוף דומה למוסדות החוקרים תאונות תעופה. המועצה תלקט נתונים בדבר סכנות העבר וסכנות הנשקפות למערכת הפיננסית, ואלה ישמשו בסיס הכרחי ליצירת מודל שוק מסתגל.
 
מאחר שמדעי המוח חושפים את שורשי התנהגותם של משקיעים, סביר שיימצאו ראיות חדשות לכך שמושג ה"הומו אקונומיקוס" שגוי מיסודו. למשקיעה רציונלית לא אמור להיות אכפת אם היו בידה 10 מיליון דולר והיא איבדה 8 מיליון דולר, או שלא היה לה כלום והיא הרוויחה 2 מיליון דולר. התוצאה הסופית זהה.
 
אבל ניסויים התנהגותיים מראים שוב ושוב שבני אדם (ופרימטים אחרים) שונאים להפסיד יותר משהם משתוקקים להרוויח. זאת מורשת אבולוציונית שגורמת לבעלי חיים לאגור מזון ולבחון מצבים בשיקול דעת בטרם יסתכנו במפגש עם טורף.
 
אנשים שתחושת ההפסד שלהם אינה גוברת על שמחת הרווח הם האוטיסטים. אוטיזם הוא הפרעה באינטראקציות חברתיות. נמצא שנבדקים אוטיסטים נשמעים לא פעם להיגיון צרוף בהשוואת רווחים והפסדים, אבל הרציונליות-לכאורה הזאת אולי מלמדת, כשלעצמה, על התנהגות חריגה. "ייתכן שדבקות בעקרונות הגיוניים ורציונליים המניבים החלטה כלכלית מיטבית אינה טבעית מבחינה ביולוגית," אומר קולין פ' קאמר, פרופסור לכלכלה התנהגותית מקלטק. שיפור ההבנה הפסיכולוגית, שעליו עמלים מדעני המוח, בכוחו לשנות לעד את הנחותינו הבסיסיות בנוגע לאופן תפקודן של כלכלות שלמות וכן את הבנת המניעים של כל שחקן ושחקן בזירה הכלכלית, האנשים הקונים בתים או מניות ומתקשים לקבוע אם ערכו של הדולר היום שווה לערך שהיה לו אתמול.

 



מקור הכתבה: www.hayadan.org.il


דף הבית >> מבזקי דף >> כללי >> מדע הבועות הכלכליות ופקיעתן