בצורת חיסלה את החיים במאדים

 

בצורת של 600 מיליון שנה חיסלה את החיים במאדים

מאת אבי בליזובסקי

כך עולה ממחקר של צוות מאימפריאל קולג' בלונדון, שחבריו השתתפו במשימת פיניקס והשתמשו במיקרוסקופ שבחללית לניתוח החלקיקים

מאדים היה יבש לחלוטין במשך למעלה מ-600 מיליון שנה. בצורת זו הפכה אותו עוין לכל צורה אפשרית של חיים מכדי לשרוד על פני השטח של כוכב הלכת. כך עולה ממחקר של חוקרים מאימפריאל קולג' בלונדון, שניתחו את נתוני קרקע המאדים. הקבוצה, בראשות ד"ר תום פייק מאימפריאל קולג' תציג מחר, 7 בפברואר את הממצאים בכנס סוכנות החלל האירופית.

 
החוקרים בילו שלוש שנים בניתוח הנתונים על קרקע המאדים שנאסף במהלך משימת פיניקס של נאס"א בשנת 2008 במאדים. פיניקס נחתה באיזור הארקטי הצפוני בחיפוש אחר סימנים לבתי גידול ולניתוח קרח ואדמה על פני השטח.
 
תוצאות הניתוח באתר הנחיתה של פיניקס מעלות אפשרות כי מאדים היה יבש לחלוטין במשך מאות מיליוני שנים, למרות שהיום יש בו קרח והעובדה שמחקרים קודמים הראו כי מאדים היה פעם חם ורטוב יותר בהסטוריה המוקדמת שלו לפני למעלה מ-3 מיליארד שנה.הצוות גםהעריך כי אדמת המאדים נחשפה למים נוזלים לכל היותר למשך 5,000 שנה מאז היווצרות כוכב הלכת לפני מיליארדי שנים. הם גם מצאו כי אדמת מאדים והירח נוצרו תחת אותם תנאי יובש.
 
צילומי לווינים ומחקרים קודמים הוכיחו כי קרקע מאדים אחידה על פני כל כוכב הלכת, לכן הם הסיקו כי הממצאים מאתר הנחיתה של פיניקס רלוונטים לכל מאדים. משמעות הדבר היא שלחיים היה זמן קצר מאוד כדי להצמיח שורשים על פני השטח.
 ד"ר פייק, מהמחלקה להנדסת חשמל ואלקטרוניקה באימפריאל קולג' שהיה החוקר הראשי של המאמר שפורסם בכתב העת גיאופיזיקל ריסרץ' הסביר:
 
"מצאנו כי למרות התפוצה הרחבה של קרח המים, מאדים חווה בצורת על שהיתה עשויה להמשך מאות מיליוני שנים. אנו סבורים שמאדים שאנו מכרים היום נוגד באופן חד את ההסטוריה המוקדמת שלו, שהיתה בה תקופה שבה היה חם ורטוב ומתאים לחיים. משימות עתידיות של נאס"א וסוכנות החלל האירופית יידרשו לחפור עמוק יותר בחיפוש אחר עדויות לחיים שיתכן שהיו עשויים למצוא מקלט מתחת לפני הקרקע."
 
במהלך משימת פיניקס, ד"ר פייק וצוותו היו צוות אחד מתוך 24 צוותים שישבו במרכז הבקרה באוניברסיטת אריזונה, והפעילו את המעבדות שבתוך הנחתת. הם ניתחו דגימות קרקע שנחפרו בידי הזרוע הרובוטית תוך שימוש במיקרוסקופ אופטי להפקת תמונה של החלקיקים הגדולים, ובמיקרוסקופ כוח-אטומי כדי לייצר הדמיה תלת ממדית של פני השטח של החלקיקים שגודלם 100 מיקרון. מאז סיום המשימה הם היו עסוקים בקטלוג גודלם של חלקיקים פרטניים כדי להבין יותר את ההסטוריה של קרקע מאדים.
 
במחקר, החוקרים חיפשו חלקיקי טיט מיקרוסקופיים שנוצרו כאשר הסלע נשבר על ידי מים. חלקיקים כאלה םה סמנים חשובים לקשר בין המים הנוזלים והקרקע והם יוצרים אוכלוסיה ניתנת להבחנה של גרגרים. הצוות לא מצא סמנים כאלה. הם הגיעו למסקנה שגם אם מעט החלקיקים שהם ראו בדגימה היו חלקיקי טיט, הם היוו פחות מ-0.1% מכלל נפח הקרקע בדגימות. על כדור הארץ, טיט כזה מהווה 50% מכלל תכולת הקרקע, כך שנתון זה מראה על הסטוריה יבשה מאוד של הקרקע.
 
שיעור כזה מלמד על חשיפה של לא יותר מ-5,000 שנה למים, אם משווים זאת לקצב התגבשות הטיט בסלעי כדור הארץ. הצוות גם מצא עדויות נוספות התומכות ברעיון שאדמת מאדים היתה יבשה במהלך ההסטוריה של כוכב הלכת באמצעות השוואת דגימות קרקע ממאדים, כדור הארץ והירח. החוקרים הגיעו למסקנה כי הקרקע נוצרה בדרכים דומות במאדים ועל הירח משום שהצליחו להתאים את תפוצת גדלי חלקיקי האדמה. במאדים הרוח ומטאוריטים פירקו את הקרקע לחלקיקים קטנים יותר. על הירח, פגיעת מטאוריטים פירקה את הסלעים והפכה אותם לאדמה, משום ששם אין מים זורמים או אטמוספירה שישחקו את החלקיקים.