אשליות יכולות להרוג
מאת גלעד
דיאמנט
לבני הזוג
היקמן נולד תינוק. הוא נולד חודשיים לפני הזמן, בבית סבתו, ולרוע המזל סבל מזיהום
חיידקי ומבעיות נשימה כתוצאה מריאות לא מפותחות. בני הזוג ידעו בדיוק מה עליהם
לעשות ברגעים קריטיים אלה כדי להציל את חיי התינוק: הם התפללו ומרחו אותו בשמן זית.
תשע שעות לאחר מכן התינוק מת.
ההורים לא ניסו אפילו להזעיק
עזרה רפואית. האב לא עשה זאת "כי התפלל", והאם אמרה כי כאישה החברה בכנסייה היא
חייבת להענות לרצון בעלה. "זו לא ההחלטה שלי בכל מקרה", אמרה במשפט. "אני חושבת שכל
מה שקורה הוא רצון אלוהים".
מומחים רפואיים העידו כי לתינוק היה סיכוי של
99% לשרוד אם היה מקבל טיפול רפואי הולם. ההורים הואשמו בהריגה בספטמבר 2011. הם
חברי הכת "Followers of Christ" – כת בעלת היסטוריה ארוכה של התנגדות לטיפולים
רפואיים.
ניל
היה בן 16 כשהתקררות בה לקה הדרדרה למצב שקרוביו האמינו כי יכול לסכן את חייו.
הוריו טיפלו בו באמצעות תפילות, שמן והנחת ידיים, ולא לקחו אותו לרופא. ניל החלים,
אך נפל למשכב שוב כעבור כשלושה חודשים (יוני 2008). לאחר שבוע לא היה מסוגל כבר
ללכת. האב היה צריך לשאת אותו לחדר האמבטיה. אימו האכילה אותו ארוחות מצומצמות, אך
ניל לא היה מסוגל לבלוע. כשמת, אף אחד לא הזעיק את שירותי החירום. הסתבר שניל סבל
מחסימה בשלפוחית השתן. הוריו נמצאו אשמים בהריגה ברשלנות.
עוד
סיפור מזעזע מהעת האחרונה מופיע כאן.
המקרים הללו התרחשו
באורגון שבארה"ב. אורגון היא אחת מבין עשרות מדינות שמעניקות חסינות גורפת להורים
שמאמינים ב"ריפוי באמצעות אמונה" (faith-healing) מפני אישומים של הזנחה והתעללות
בילדים. היא אחת מתוך שש מדינות שמעניקות חסינות על בסיס דתי אף במקרים של הריגה,
רצח או רצח בהתעללות.
ולא מדובר במקרים בודדים. מחקר שפורסם
באוניברסיטת קליפורניה ב-1998 סקר 172 מקרים של ילדים שמתו כתוצאה מ"ריפוי-אמונה"
בארה"ב בין השנים 1975-1995. ל-140 מתוכם היה סיכוי גבוה מ- 90% להשאר בחיים לו
קיבלו טיפול רפואי הולם. מקרי המוות הללו מיוחסים ל-23 כתות דתיות שונות ב-34
מדינות.
לאחר שלושה מקרי מוות של ילדים באורגון, הוסרה ההגנה המשפטית
מהורים שלא פונים לטיפול רפואי ומסתפקים ב"תפילות".
מעבר לסיפורים
המזעזעים, השאלה שמעניינת ומטרידה אותי היא -מה גורם לאנשים להאמין שתפילות עובדות,
במידה כזו שהם מוכנים להמר על כך בחיי ילדיהם? האם אלו תוצאות מחקרים
מדעיים?
נכון ל-1988, חיפוש נרחב אחרי מחקרים בתחום העלה רק שלושה
מחקרים מבוקרים בהם נבדקה השפעת תפילות על אנשים שלא היו מודעים לכך שמתפללים
עבורם. מתוכם אחד (שתוכנן באופן חובבני) טען לתוצאות חיוביות, ובשני האחרים
(שתוכננו בקפידה) לא נמצאה השפעה כלשהי לתפילות.
מחקרים נוספים שבוצעו
לאחר מכן לא מצאו שום אפקט ברור. חלקם לא גילה כל שיפור במצב חולים שהתפללו עבורם,
וחלקם מצאו פרמטרים אחדים בהם חל שיפור מסוים בקרב חולים שהתפללו עבורם, יחסית לאלה
שלא התפללו עבורם. תוצאות אלה יכולות לנבוע מתנודות אקראיות טבעיות או מגורמים
נוספים שלא היו בבקרה.
בניגוד לטענות המאמינים, אין אם כן עדויות
מחקריות לכך ש"תפילות" יכולות לעזור לחולה, ובוודאי לא במצבים כמו עיוורון, חרשות,
סרטן, איידס, בעיות התפתחותיות, טרשת נפוצה, פריחות בעור, שיתוק ופגיעות שונות.
אגודת הסרטן האמריקאית מסכמת את הנושא באופן חד משמעי באתר האינטרנט שלה: "הראיות
המחקריות אינן תומכות בטענות כי ריפוי-אמונה מסוגל לרפא סרטן או כל מחלה
אחרת".
סיפורים אנקדוטיים?
מה באמת לגבי כל אותם אנשים שקמו
מכסאות גלגלים והחלו ללכת לפני קהל של אלפי אנשים?
ניקח לדוגמה את
קתרין קולמן, מרפאת-אמונה אמריקאית ידועה. ד"ר ויליאם נולן החליט לבדוק מה עלה
בגורל 23 אנשים שטענו כי הבריאו בעקבות שירותיה. המעקב ארוך הטווח שביצע העלה כי אף
אחד לא נרפא. חמור מכך: אחד המקרים היה של אישה שלכאורה נרפאה מסרטן בעמוד השדרה,
השליכה את המחוך התומך שלה ורצה לאורך הבמה לפקודתה של קולמן. למחרת קרס עמוד השדרה
שלה, והיא מתה כעבור 4 חודשים.
ב-1976 מתה קולמן בעקבות ניתוח לב פתוח
שעברה (תפילותיהם של המוני מאמיניה כנראה לא סייעו גם הפעם).
נולן
מתאר מקרים אלה כמו גם מקרים שעברו תחת ידיהם של "מטפלים" נוספים בספרו: Healing: A
Doctor in Search of a Miracle.
לואיס רוז, פסיכיאטר בריטי שחקר מאות
סיפורי "ריפויי אמונה" מסכם בספרו Faith Healing: "לאחר 20 שנה של עבודת חיפוש לא
איתרתי ולו מקרה אחד של נס".
מצגי שוא של שרלטנים?
בזה אחר
זה צצים שרלטנים שמפלסים דרך אל עושרם על חשבון תמימותם של מיליוני
מאמינים.
אחד התחקירים היסודיים שנעשו בתחום התבצע ע"י הקוסם ג'יימס רנדי,
וממצאיו מתוארים בספרו "The faith healers". הנה דוגמה לאחת מחשיפותיו (מומלץ
לצפות!):
אומרים –
"פראיירים לא מתים, הם רק מתחלפים".
במקרה שלנו הפראיירים דוקא מתים.
השרלטנים לעומת זאת אפילו לא מתחלפים!
נוכלים שמתחפשים
למדענים?
על רקע המחסור בתמיכה מחקרית, אין פלא שמחקר אחד
מ-2001 עשה לו כותרות בכל רחבי העולם (ובאיחור מה גם בישראל). חוקרים במרכז הרפואי
של אוניברסיטת קולומביה ביצעו מה שנראה כמחקר מדעי למהדרין. במחקר השתתפו (ללא
ידיעתן) נשים שעברו טיפולי הפריה. אלפי אנשים התפללו מרחוק עבור הצלחתן של 100 נשים
להיכנס להריון, מבלי שהן ידעו על כך כלל. תוצאות המחקר היו מדהימות – שיעור הכניסות
להריון בקרב הנשים שהתפללו עבורן היה כפול מזה של קבוצת הביקורת!
אולי
תוצאות מדהימות מדי? ספקות החלו לעלות בקרב אנשי מדע אחרים, שאלות הופנו לחוקרים
ולאוניברסיטה וסאגה גדולה החלה להתפתח סביב המחקר הסנסציוני. אסכם בקצרה את הממצאים
שנחשפו (מי שמעוניין לקרוא את כל הפרטים יכול למצוא אותם כאן): כתב העת שפרסם את
המאמר סירב לא רק לפרסם מכתבי ביקורת שהתקבלו בנוגע המאמר, אלא אף לאשר כי קיבל
אותם. במשך חודשים נותרו שיחות טלפון, אימיילים ומכתבים בקשר למאמר ללא מענה. גם
שלושת מחברי המאמר לא הסכימו להתייחס לשאלות.
עם חלוף הזמן התגלה כי
המחבר הראשי של המאמר שמע על המחקר לראשונה חודשים לאחר סיומו והתנער מכל אחריות
לתכנונו. המחבר השני עזב את האוניברסיטה ומסרב להגיב, והמחבר השלישי (שפרסם מאמרים
רבים בנושאים של פארא-פסיכולוגיה) נחקר ע"י ה-FBI בקשר להונאות ענק בסכומים של
מיליוני דולרים שהיה אחראי להן עם אדם נוסף, ששימש גם הוא כחוקר בשעות הפנאי (יחד
הם פרסמו מאמר בשם "השפעת טיפול בהילינג על קצב השתחזרות רגליים קדמיות של
סלמנדרות"). ב-2004 הואשמו השניים בשימוש בזהויות מזויפות מרובות לצורך ביצוע
פשעים. השותף, שכבר ישב בכלא תלה את עצמו בתאו, ואילו חברינו – המחבר השלישי – נכנס
לכלא ל-5 שנים.
פרסום סלקטיבי ומוטה במדיה?
המדיה רודפת
בידור ורייטינג הרבה יותר מאשר אמת ודיוק (רמז: איפה נמצא הכסף?) מסיבה זו מחקר
סנסציוני כמו זה שתואר לעיל יזכה לפרסום אדיר בעוד שמחקרים שלא מצאו קשר בין תפילות
לבריאותם של חולים יאבדו לנצח בין דפי כתבי עת נידחים, וזה בהנחה שהחוקרים (או כתבי
העת) מצאו לנכון לפרסם אותם בכלל (גם בעולם המחקר "אי תוצאה" סקסית הרבה פחות
מ"תוצאה").
"מחוללי ניסים" יזכו לתוכניות שבועיות בפריים טיים, בעוד
שתוכניות שמציגות דברים בגישה ספקנית ידחקו לשולי ערוצי המדע, במקרה
הטוב.
התקשורת תחגוג על מקרה נדיר כזה או אחר של החלמה בלתי מוסברת, ולא
תסקור באריכות מייגעת את המקרים הרבים בהם סיימו החולים את הטיפול ללא כל שיפור
אובייקטיבי במצבם.
הכל טבעי ומובן. אבל התוצאה היא שאנו מאבדים את היכולת
להבחין בין שכיח לנדיר, בין אמת לאשליה.
עד כה דיברנו על מקורות
חיצוניים של מידע כוזב או מעוות.
מהם הגורמים בחויה האישית שעשויים לגרום
לאנשים להאמין בכוחן של תפילות (או כל טיפול אחר שנבדק מחקרית ולא נמצא
תקף)?
פרשנות שגויה של טעות באבחון המקורי?
לעיתים מאובחנת
מחלה באופן שגוי. לעיתים קרובות עוד יותר מדובר בחשד בלבד שמופרך בבדיקות נוספות,
אם וכאשר הן מתבצעות. מי מאיתנו לא חווה על בשרו תקופת פאניקה כזו ונשם לרווחה לאחר
שבדיקות נוספות הראו כי היתה זו אזעקת שוא?
יש שמבינים כי מדובר בטעות
באבחון, אבל יש שמעדיפים להבין כי התחולל כאן נס רפואי ממדרגה ראשונה!
אדם
שבשלב האבחון השגוי החל להתפלל או לעבור טיפולים כאלה ואחרים, וביצע לאחר תקופה
בדיקה רפואית נוספת שלא העלתה כל ממצאים חריגים, בהחלט עשוי ליחס כוחות מרפא חזקים
לתפילה/טיפול.
אינני יודע מה היקף האבחונים השגויים, אבל הוא בהחלט
יכול להסביר סיפורי ניסים שצצים מדי פעם, ולספק קריירה שלמה לאנשים שמייסדים תנועות
פסאודו-רפואיות חדשות בעקבות הארוע, בטענות כי תפילות, מחשבות חיוביות, דייטת מיץ
גזר, מריטת שערות באף או כל דבר אחר שעלה על דעתם לבצע באותה תקופה – מבריא אנשים.
כמה ראיונות בתוכניות בוקר פופולאריות, שיווק אגרסיבי והנה לנו עוד כת שקמה על בסיס
של אשלית יחיד.
פרשנות שגויה של ריפוי טבעי ותנודות טבעיות
במחלה?
מצבי מחלה רבים חולפים מעצמם. "התקררות תחלוף תוך 7 ימים אם
החולה נוטל תרופה, ותוך שבוע אם אינו נוטל". תפילה או כל טיפול אחר שינתן במצב של
מחלה שחולפת מעצמה עשוי להתפרש כגורם להחלמה. זו אשליית "אחרי ולכן
בגלל".
בנוסף, מחלות כרוניות רבות מתאפיינות בתנודתיות – תקופות של
החמרה והטבה לסירוגין (כאבי שרירים, פרקים, אלרגיות וכד'). באופן טבעי אדם יפנה
לטיפולים כאלה ואחרים כאשר הגיע לשפל מסוים, ומשם הדרך הטבעית היא רק למעלה (בלי
קשר לטיפול). כשהמצב משתפר האדם מפסיק בטיפול ובטוח שהוא עזר. כעבור תקופה של רגיעה
מידרדר מצבו שוב והוא חוזר ופונה לטיפול. גם הפעם משתפר מצבו לאחר מכן והוא מסיק כי
"הטיפול עבד שוב!" וחוזר חלילה. בכל תנודה יקבל האדם חיזוק נוסף להתרשמות כי הטיפול
עובד, גם אם הוא חסר השפעה לחלוטין (דוגמה קיצונית לרעיון זה היא לעמוד מול רמזור
ולהתפלל לאור ירוק בכל פעם שהוא אדום, ולשמוח שהתפילה עזרה בכל פעם שהוא ירוק. מי
שלא שם לב שרמזורים נוטים להתחלף לסירוגין, ישתכנע מן הסתם כי התפילה שלו היא הדבר
היעיל והאמין ביותר שקיים).
פרשנות שגויה של פעולת
הפלצבו?
אפקט הפלצבו יכול להסביר שיפור בהרגשה ואף במצב הפיזי במקרים
בהם תפילה או כל טקס אחר מתבצעים כשהחולה מודע לכך ומאמין שהדבר עשוי לעזור לו. עצם
הנוכחות האנושית התומכת, הציפייה להקלה בכאב כמו גם ירידה ברמת הדחק הנפשי – כל אלה
תורמים כנראה לפעילות משופרת של המערכת החיסונית ולהתמודדות גופנית עם כאבים. יחד
עם זאת חשוב להדגיש כי אפקט הפלצבו אינו פועל על כל אחד, וגם המידה בה הוא פועל
משתנה ממקרה למקרה.
ההטבה, אם מתרחשת, מקורה בחולה עצמו ולא בכוחות
מסתוריים שמפעיל המטפל.
העובדה כי עצם האמונה ביעילות הטיפול משפיעה
על החולה לטובה, אין פירושה שיש להסתפק בנפלאות הפלצבו בכל אותם המקרים בהם קיים
טיפול קונבנציונלי מוכח לבעיה. הרי גם לטיפול המוכח יש את אפקט הפלצבו שלו, שמעצים
אותו עוד יותר.
כלומר, עלינו להשוות בין טיפול בעל ערך רפואי מוכח בתוספת
פלצבו, לטיפול שהוא פלצבו בלבד.
במקרים אקוטיים כמו אלה שתוארו בתחילת
הכתבה, מומלץ בחום לא לסמוך על אפקט הפלצבו…
כל התשובות
נכונות?
נראה ששילוב של כל הגורמים שצוינו מחזק מאוד את האמונה
ביעילות הטיפול, למרות שלא נמצא יעיל במחקרים, כלומר, במציאות.
המרכיב
הסודי הנוסף – אמונה!
בסופו של דבר, אנשים רבים מאמינים במשהו כי… הם
פשוט מאמינים.
כמו שאומרים המאמינים: "לאלה שמאמינים, לא נדרשת כל הוכחה.
לאלה שאינם מאמינים, שום הוכחה אינה מספיקה."
יותר מכך, מערכות אמונה
רבות בנויות באופן שמרתיע את המאמין מלהטיל ספק באמונתו. אם לא יאמין מספיק – זה לא
יעבוד. אם לא יאמין מספיק – יענש ע"י ישויות עליונות.
הדיון כולו
התנהל בנושא "ריפוי-אמונה" או תפילות, אך באותה מידה היה אפשר לדבר על טיפולים
נסמכי-אשליות רבים אחרים שאנו מוקפים בהם מכל עבר (רק צריך להביא את ערימת המחקרים
הרלוונטיים לכל תחום כזה, אם בכלל בוצעו). כשאנשים בוחרים להשתמש בהם במקום
בטיפולים שיעילותם ובטיחותם נבדקה, הדבר עלול להסתיים בכי רע.
הנה
לדוגמה עוד מקרה של תינוקת שסיימה את חייה בגיל 9 חודשים, והורים שסיימו בכלא, הפעם
עקב טיפול הומאופתי. התינוקת התייסרה במשך תקופה ארוכה מזיהום שהלך והסתבך אך הוריה
בחרו שלא לתת לה טיפול קונבנציונלי (שהיה מציל אותה בודאות). במקום זאת טיפל בה האב
עצמו בהומאופתיה – תחום אותו גם לימד.
השופט קבע כי האב "הפגין גישה יהירה
בטענותיו לגבי יתרונותיה הברורים של הומאופתיה בהשוואה לרפואה הקונבנציונלית", וכי
"היה ברור מעל לכל ספק כי הומאופתיה לא תספיק לטיפול במצב החמור בו היתה שרויה
התינוקת".
דבר אחד הוא כשאנשים מעמידים את חייהם שלהם בסכנה בעקבות
אמונה באשליות. זוהי בחירתם. אבל כשחסרי יכולת בחירה כמו ילדים ותינוקות משלמים את
המחיר בחייהם, זה כבר פשע!