נאמר בפרשה: "נתן תתן לו, ולא ירע לבבך בתתך לו, כי בגלל הדבר הזה יברכך ה'
אלהיך בכל מעשיך ובכל משלח ידיך".
שאלו רבותינו, מדוע צריך העשיר לתת לעני כל מחסורו אשר יחסר לו, ובגלל זה
יברכהו ה' בכל מעשיו, ומפני מה אין ה' נותן לעני ישירות את כל אשר יחסר לו,
וכך העשיר לא יחסר מממונו, והכל יבא על מקומו בשלום?
אלא מודיעה לנו התורה בזה, שלא יחשוב העשיר שהוא עושה חסד עם העני המקבל,
נהפוך הוא, "יותר מאשר עושה הנותן עם המקבל, עושה המקבל עם הנותן", והקדוש
ברוך הוא נותן שכר לעשיר ורוצה לזכותו בזכות מצות הצדקה, כדי שיהיה ראוי לקבל
את הברכה מן השמים, ובפרט אם הוא נותן מנכסיו לעני הלומד תורה, שאז יש לו גם
זכות בלימוד התורה של אותו העני, שאז שכרו כפול ומכופל.
ומה שנאמר "ולא ירע לבבך בתתך לו", ביאור הדברים הוא כמו שפירשו במדרש, אמר
ריש לקיש, אמר הקדוש ברוך הוא, אני אמרתי לך שתוציא את מעשרותיך מן המובחר,
כיצד? בא בן לוי אצלך, אם נתת לו מעשר המובחר, אף אני נותן לך מן המובחר,
שנאמר "יפתח לך ה' את אוצרו הטוב", ואם נתת לו מעשר ממה שאינו משובח, יש לי
ליתן לך כמותו, שנאמר "יתן ה' את מטר ארצך אבק ועפר". ומכאן אנו למדים כמה
צריך לתת את הצדקה בשמחה, ובסבר פנים יפות.
אם אדם נותן לעני בריוח ולא בצמצום, הרי אז "ונוסף עוד", מובטח לו שיהיה לו
עוד ועוד, ואם לאו, הרי אין לו שום ריוח במה שקימץ מן הצדקה, ואדרבא, מכאן
יהיה לו רק מחסור וחושך בממונו.
נאמר במשלי "יש מפזר ונוסף עוד", ופירשו חז"ל, זה אברהם אבינו שפזר את ממונו
ליצחק בשביל למצוא לו את זיווגו, ולא חסך ממנו כלום, שנאמר "ויתן את כל אשר
לו ליצחק", ושלמה המלך אומר עליו "ונוסף עוד", שה' נתן ברכה בידו של יצחק,
כמו שנאמר "ויברך א' את יצחק בנו". שה' הוסיף לו הון ועושר.
צדקה היא לא רק בממון, אלא בכל דבר, כמו שאמרו רבותינו, אם ראית דור שחביבה
עליהם התורה, הוי מפזר ומלמד אותם תורה, ועל ידי זה, נוסף גם לך עוד ועוד
תורה, שלא תחשוב אלך ואלמד אחרים, ומתוך כך לא יהיה לי זמן להתעלות בעצמי,
שאדרבא, על ידי לימוד תורה לאחרים, הרי אתה מתברך, ומצליח לגדול עוד ועוד.
שבת שלום.