הראייה הנצחית
"ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק ויאמר אל נעריו שבו לכם פה עם החמור". אברהם נושא את עיניו, כלומר מרים אותן מעל חוג הראייה המצומצם והשטחי ורואה את המקום מרחוק. הוא רואה בעיני רוחו מה שהם אינם מסוגלים לראות בעיני אדם רגיל, הרואה רק בעיניו החושניות. לאלו שעיניהם טרוטות הוא אומר "שבו לכם פה עם החמור" עם הדומה לחמור. אין כאן כינוי גנאי לאחר. אין כאן התנשאות גזענית. יש כאן תיאור עובדתי של הבחנה בין הראיה האנושית הקונבנציונאלית, שאינה שונה בעצם מראייתו של החמור, לבין הראייה הערכית, החזונית, שהיא חייבת להיות הראייה האנושית של האדם שנברא בצלם
א-לקים.
מרן הרב קוק זצ"ל (בסידורו "עולת ראיה" ח"א עמ' פ"ד-צ"ז) מפרש את פרשת העקדה כהתעלות נבואית של אברהם לדרגה שבה הזמני הופך לנצחי, ואירועי החיים החולפים מתגמדים מול ההוד השמימי. כשאברהם מתנשא לגבהים כה נעלים הוא מזדהה עם רצון ד' ומסתכל על החיים במבט אחר, מתוך פרספקטיבה נצחית. שם הפסקת חייו של יצחק לשם מילוי רצון ד' אינה נראית כהפסקה כלל.
ממרחקי דורות עומד אברהם ומשקיף לדורות הבאים. במעמד זה אין הוא אב פרטי ויצחק אינו בנו יחידו ואהובו. הם מייצגים את עם ישראל ובעצם את האנושות כולה. מעמד לאומי וכלל-אוניברסלי מתחולל כאן.
רחוק ועמוק, בתחתית ההר, הוא שומע את התלחשויות נעריו,היושבים שם למטה עם החמור ושופטים את מעשהו בעיניהם הטרוטות מזווית ראייתם הכהה. אין הם מבינים אותו. אין הם חווים את מה שעובר עליו.
הם חיים את הרגע - הוא את הנצח. הם את ההווה - הוא את העתיד. הם את הצורך, הוא – את הערך. הם את היחיד הפרטי, הוא - את הכלל. [
יצחק נעשה סומא בעקדה. הוא מאבד את מאור עיניו הגשמי ורואה את העולם רק במישור הרוחני. אפילו את עשיו אין הוא רואה בדמותו הריאלית אלא בדמותו האידאלית. כי אכן גם עשיו הינו אדם שנברא בצלם. כשהוא רוצה הוא לובש את בגדי החמודות שעברו אליו בירושה מאדם הראשון שברא א-להים בצלמו בכבודו ובעצמו. אלא שלרוב הוא פושט את בגדי החמודות האלו ועוטה מעיל ציד ופושט את טלפיו השעירות השורטות והדורסות.
בעצם כל אדם הוא יצור כפול, מצד אחד "מותר האדם מן הבהמה אין" ומאידך, בו זמנית, גם "אתה הבדלת אנוש מראש ותכירהו לעמוד לפניך". שני שעירים מתרוצצים בו שעיר אחד לד' ושעיר אחר לעזאזל.
השניות חוצה כל אדם. אולם שאלת המפתח היא מה עיקר ומה טפל, וכיצד מתיכים את שני חלקי האישיות לאישיות הרמונית אחת? כאן נעוץ ההבדל בין בני אברהם יצחק ויעקב לבין הנערים עם החמור ועשיו.
מוקדש לעילוי נשמת ר בנימין יהודה בן ר יצחק ז"ל ולמרת שרה דינה בת ר דוד הכהן ע"ה
( לא ידוע מקור הכתבה - נשמח לדעת )