ההבדל בין הקשבה לשמיעה
כשאני מבקש שתקשיב לי
ואתה מתחיל לייעץ לי,
לא את שביקשתיך עשית.
כשאני מבקש ממך להקשיב
ואתה מנסה להשיב,
איך אני צריך להרגיש?
ומדוע אתה פוגע ברגשותיי?
כשאני מבקש שתקשיב לי
ואתה חושב שעליך לפתור את בעיותיי
אתה מאכזב אותי.
הקשב:
כל שביקשתיך הוא להקשיב
לא לפעול, לא לדבר.
רק לשמוע בלי להגיב.
אני יכול לדאוג לעצמי.
אינני חסר ישע, אולי חסר ניסיון
והססן אך לא חסר אונים.
כשאתה עושה משהו למעני
שיכולתי לעשות בעצמי
אתה מגביר את חששותיי
מצית את מבוכתי.
אולם, כשאתה מקבל כעובדה פשוטה
שאני מרגיש את שאני מרגיש
אז אינני צריך לשכנע אותך
ומתפנה להבין את המתרחש בתוכי.
אז צצות מאליהן התשובות,
ברורות ונהירות
ואינני זקוק כלל לעצות
כי אני - אני.
גם רגשות לא הגיוניים
הופכים למשמעותיים
כשמבינים את שהם טומנים
את המקור ממנו הם נובעים.
ייתכן שלכן תפילות עוזרות לאנשים
משום שאלוהים מחריש, אינו מייעץ,
הוא רק מקשיב -
נותן לחשוב לבד את הדברים.
לכן, אנא, רק הקשב
עת תרצה לדבר בקש,
חכה לתורך
ואז אני גם אקשיב לך.
( לא ידוע מקור הכתבה - נשמח לדעת )