הרהור ותובנה

הסיפור הוא על נערה עיוורת ששנאה את עצמה בגלל עיוורונה.
היא שנאה את כולם חוץ מהחבר האוהב שלה. הוא תמיד היה שם בשבילה.
אמרה פעם הנערה לחבר שלה "ביום שבו אוכל לראות את העולם, אתחתן איתך".
ביום מן הימים, מישהו תרם לה זוג עיניים. שהסירו את התחבושות היא יכלה לראות הכול, כולל את החבר שלה.
דבר ראשון, הוא שאל אותה "עכשיו שאת יכולה לראות את העולם. תתחתני איתי ? "
הנערה, התבוננה בחבר שלה וראתה שהוא עיוור. המראה של עפעפיו הסגורות היממו אותה. היא לא ציפתה לזה.
המחשבה שתאלץ להסתכל עליהם בשארית חייה גרמה לה לסרב להצעת הנישואים.
החבר שלה עזב בדמעות... ולאחר מספר ימים כתב לה פתק האומר:
"שמרי היטב על עינייך יקירתי מכיוון שטרם היו שלך, הן היו עיניי שלי "

כך פועל השכל האנושי לעיתים קרובות כאשר אנו משנים סטטוס בחיים.
רק מעטים זוכרים כיצד נראו חיינו לפני ומי עמד לצידנו במצבים הכי כואבים..
(תרגום חופשי מאנגלית - מאיה.)

 

 

There was a blind girl who hated herself because she was blind. She hated everyone, except her loving boyfriend. He was always there for her.
She told her boyfriend, 'If I could only see the world, I will marry you.'
One day, someone donated a pair of eyes to her. When the bandages came off, she was able to see everything, including her boyfriend.

He asked her, 'Now that you can see the world, will you marry me?' The girl looked at her boyfriend and saw that he was blind. The sight of his closed eyelids shocked her. She hadn't expected that. The thought of looking at them the rest of her life led her to refuse to marry him.

Her boyfriend left in tears and days later wrote a note to her saying: 'Take good care of your eyes, my dear, for before they were yours, they were mine.'

This is how the human brain often works when our status changes. Only a very few remember what life was like before, and who was always by their side in the most painful situations.