אחריות

היה היה פעם צייד ושמו חואן אשר השתייך לשבט קטן במעמקי יער האמזונס.
שבט זה היה מפורסם במיומנויות הציד שלו. בעיירה שלו, היו כ-20 ציידים בדיוק כמו חואן.
בנקודה מסוימת בחייו, חואן שם לב שמאד קשה לו להשיג ציד. הוא היה נכנס ליער עם שחר
וחוזר לעת ערב בידיים ריקות.

כך היה במשך חודש ויותר. בכל יום  ניסה טריק אחר, בתקווה שהמאמץ החדש יביא
סוף סוף לתוצאות. אך כלום לא עבד.

יום אחד, ביושבו ליד הנחל ומהרהר במצבו, החליט לפנות למכשף, המנהיג הרוחני של השבט.
וכך אמר לו: "אדוני הרואה כל, יום אחרי יום במשך חודש הלכתי ליער ולא מצאתי כלום לצוד,
חזרתי כל ערב בידיים ריקות. אני רואה את חברי לשבט חוזרים עם ציד ואני חוזר עם כלום!
חשבתי בהתחלה שיש מחסור בחיות, אך מהר מאד הבנתי שבאמזונס זה לא יכול לקרות.
אנחנו חיים בשפע, השפע נמצא בכל סביבתנו. חוץ מזה, כל האחרים מצליחים מאד בציד שלהם."
"אז חשבתי שכנראה טכניקת הציד שלי לא עובדת. ניסיתי כל דבר שהכרנו בשבט, אך ללא הצלחה.
אני נמצא בסוף הדרך עכשיו ולא יודע מה לעשות. האם תוכל לעזור לי?"

אמר המכשף: " אם רק היית לוקח אחריות מלאה לתוצאות.... קח אחריות והכול יהיה לך ברור.
בתחילה האשמת את היער, ואז הבנת שהיער מלא חיות וכל הציידים האחרים מצליחים לצוד.
אחר כך האשמת את הטכניקה וכאשר ניסית כל מה שידוע לנו, כלום לא עבד עבורך למרות שעבור
האחרים זה עובד."
"כעת, קח אחריות והתבונן במקום שטרם התבוננת......."
חואן חשב לרגע ואז אמר: " אני רואה עכשיו: זה אני! משהו בי גורם לחיות להתרחק ממני,
או אולי אני מסתובב דווקא באזורים  בהם החיות לא זמינות...."
המכשף הביט בו, חייך ושלח אותו לדרכו.

חואן חזר לביתו ובחן את עצמו. הוא בדק בתוככי ליבו כדי למצוא את מה שלא נמצא בהרמוניה
עם התוצאות שהוא רצה. הוא בחן מחשבות, הוא בחן רגשות.... והבין שחלקן הגדול לא תומכות
במטרה שלו.
כאשר פתר את כל  אלה, הוא מצא שגם הוא יכול להיות מוצלח במסעות הציד שלו.
כל בוקר קם, יצא ליער, השתמש בטכניקה ידועה ולפתע הציד הצליח ללא מאמץ.
כאשר עולמו הפנימי היה בהרמוניה עם מטרתו, נותר לו רק להגיע ליער וליישם את שכבר ידע
מימים ימימה. החיים חזרו להיות מתוקים!