סבתא ונכדתה הקטנה
סבתא אחת, יושבת בחדרה ותופרת במכונת התפירה.
בדרך כלל, התבוננה בה נכדתה הקטנה.
יום אחד מבקשת הנכדה מסבתא לתפור במכונת התפירה, אך הסבתא משיבה כי הילדה עוד קטנה מכדי לתפור במכונה.
כך קרה כמה וכמה פעמים, עד שיום אחד פנתה הנכדה אל סבתא בשאלה " סבתא סבתא, מתי את תמותי? " .
והסבתא עונה "עוד מעט ילדתי, אני כבר זקנה וחולה, לא נישאר לי עוד הרבה זמן" .
"יופי, יופי, קפצה הנכדה, ואז כשתמותי אני יתפור במכונה" .
סבא שלי
בבית קטן,ף בו גרים אבא, אמא, ילד וסבא בן שבעים שנה.
ערב ערב יושבת המשפחה לאכול סביב השולחן, וקר הסבא הזקן, יושב בפינה נפרדת, עם שולחן מעץ, צלחת מעץ וכף מעץ.
יום אחד שואל הילד את אביו, "אבא, למה סבא יושב בפינה משלו, נפרדת מאיתנו ואוכל שם לבד, בכלים מעץ? למה אינו יושב איתנו ואוכל כמונו? " .
האב, השיב לבנו ואמר, "לסבא, יש שיניים תותבות, ידיו ללא כושר תנועה טוב, הוא אינו יכול לאכול כמונו, לכן, האוכל נופל לו מהפה ולא נעים לשבת בחברתו בדמן הארוחה" .
הילד, הבין את דברי האב והשיב, "בסדר אבא, עכשיו אני מבין וברור לי הדבר, בנוסף, אני מבין גם שכאשר אתה תהיה זקן, בגילו של סבא, אדאג להכין לך פינה משלך כמו שאתה הכנת לסבא שלי שהוא גם אביך" .
סיכום:
יום אחד, נכנסת המחנכת לכיתתה, כיתה ג', ואומרת לילדים שנושא השיעור להיום הוא הורים, היא נותנת להם עבודה ובה הם מתבקשים לסכם על המשפחה שלהם.
בין הסיכומים, מצאה סיכום של ילד:
אנחנו משפחה קטנה בה נמצאים, אבא, אמא, אני ואח קטן.
בבית לכל אחד יש תפקיד.
אמי מטפלת באחי הקטן, מטפלת בבית מסדרת, מנקה, מבשלת וכ'ו
לאבי, יש מוסך, בדרך כלל אני עוזר לאבא לעבוד, אני אוהב לעבוד במוסך.
אבא שלי, אוד מרוצה מזה שאני בא אליו ומתעניין בעבודתו.
הוא מלמד אותי הרבה מאוד דברים שקשורים למוסך ולעבודה בו ובערב אנו חוזרים הביתה לאכול את האוכל שאמא מכינה לנו.
ערב אחד, כאשר חזרנו הביתה, לאכול, אבא לא הרגיש טוב, אז הוא אמר לי...אני כבר קצת זקן וגם חולה, כשאני ימות, כל המוסך וכל מה שנותר יהיה שייך לך.
בסוף הסיכום, כתב הילד בסוגריים "הלוואי שדבריו של אבא יקרו, וכמה שיותר מהר..."
סיפור על החסידה-אמת
הקיץ נגמר, קריר. הציפורים מתחילות לעוף לארצות החמות.
אמא חסידה מעבירה את הגוזלים שלה מעבר לים.
בדרך, שואלת האם את בנה:
"האם כשאני אזדקן, ולא אוכל לעוף, אתה תוכל לעזור לי ולטפל בי כמו שאני מטפלת בך עכשיו?
הגוזל, לא חשב פעמיים והשיב: "כן אמא",
האם, גם לא חשבה פעמיים וזרקה אותו לים.
חזרה האם ולקחה את הגוזל השני,
בדרך, שאלה את הגוזל את אותה השאלה ששאלה את בנה, הגוזל הקודם.
וכך, גם הגוזל השני ענה מבלי לחשוב שנית את אותה התשובה שענה אחיו, הגוזל הראשון.
לכן, גם אותו זרקה האם אל הים.
וכך חזרה החסידה על השאלה בפני כל הגוזלים, כאשר את כולם הפילה לים, מכיוון, שלא חשבו שנית בניה וענו כמו שני הגוזלים הראשונים.
האם העצובה, חזרה לחוף בכדי לקחת את הגוזל האחרון, גם אותו, שאלה את אותה השאלה בדיוק.
אך הגוזל ענה: "אמא, כשאת תזדקני, אני אהיה גדול, ויהיו לי גוזלים קטנים שלהם אדאג כמו שאת דואגת לי ולאחיי הגוזלים כעת, לכן, לא אוכל להבטיח לך שאדאג לך בעתיד, כמו שאת דואגת לנו עכשיו".
האם ענתה: "אותך, אני יעביר למקום חם ובטוח, כי אמרת לי דברי אמת, ולא שיקרת לי כדי שאהיה מרוצה, אבל תדע לך, שכל אחיך שיקרו לי והבטיחו שידאגו לי, ולכן אותם לא העברתי".
לסיפור זה, ישנו לקח מסוים, והוא שהילדים לא יכולים לתת להוריהם את מה שההורים נתנו להם, כשההורים יזדקקו לעזרה, יהיו הילדים גדולים בעלי משפחות, שלהם, יצטרכו לדאוג, ולכן, רק בזמן שישאר יוכלו לפנות מקום ולדאוג להוריהם.