שינויי גוף קיצוניים

שינויי גוף קיצוניים

שינויי גוף הקיצוניים ביותר בתרבויות שונות

קשה לומר, מי היה העם הראשון שיישם את מתיחת האוזניים ולמה הם עשו את זה. נכון להיום, תרבויות רבות (כולל שלנו) משתמשות באמנות מתיחת האוזניים מסיבות שונות. דת, טקסי בגרות, גירוש שדים, מיניות ויופי פיזי הן המוטיבציות השכיחות.
עם זאת, זה רק הגורמים האפשריים שעל קצה המזלג. אנשים מכל רחבי העולם עדיין משנים את צורת אוזניהם. החל משבטי מסאי שבקנייה ועד לאנשי הוראני (Huaorani) באגן האמזונס – אוזניים מתוחות הן עדיין דבר נפוץ למדי. כמו שבני הנוער המערביים יכולים ללכת למקום בו עושים פירסינג ולבחור תעלה מתאימה או קישוט אוזניים אחר – גם בני הקבוצה האתנית המונג בוחרים לעצמם צינורות כסף, וזה דוגמה מעניינת לתרבות האנושית.

אנשים אפטאני (Apatani) מתגוררים בצפון מזרח הודו בארונצ'אל פראדש. נשי אפטאני נחשבות לנשים היפות ביותר מבני שבטי ארונצ'ל (Arunachal). הן כל כך יפות, שאפילו היו צריכות לכער את עצמן, כדי להימנע מפולשים משבטים אחרים. בשביל זה, הנשים הכניסו פקקי עץ לתוך אפיהן. המסורת הזו היום כבר לא נתמכת בשבט שכולל 26000 אנשים.

רוב הבנים והבנות של שבט דינקה - לא בוכים כאשר שמאן מקומי מקרב סכין לוהטת לפניהם. אם הם ירתעו או יבכו או יגיבו בצורה כלשהי לכאב – הם יאבדו את המעמד שלהם בקהילה, כך שעדיף להם לשבת ולא לזוז. צילוק הפנים בשימוש לאורך סודאן, וסימנים שונים על פניהם של אנשי השבט נחשבים לקישוט ולסימן ההיכר של השבט.

גברים משבט דינקה, המתגורר בדרום סודן, במטרה להראות את האומץ שלהם עושים על פניהם 3 צלקות בצורה של קווים מקבילים העוברים לאורך המצח. הבנים משבט זה מקבלים את הצלקות על פניהם כאשר מגיעים לגיל הבגרות והופכים לחברים מן המניין של שבט הנוודים.

עבור חלקינו זה קיצוני מדי, אבל עבור התאילנדים המקומיים זה די נורמלי. הם מתעלמים מהכאב, כי הטכס הזה הוא טכס מעבר לבגרות. הריטואל השנתי הזה נערך, כדי להודיע בפומבי לעולם כולו שהם הופכים לבוגרים.

פסטיבל צמחוני בפוקט (Phuket) מלא בטכסים דתיים. כניסה לטראנס וניקוב – זה חלק ממסורת. הפסטיבל מתקיים באי פוקט, הממוקם בדרום תאילנד, בכל אוקטובר. המרשים ביותר הוא התהלוכה המתרחשת בכל בוקר במשך 10 ימי הפסטיבל. בתהלוכות תוכלו לראות חסידים של קדושים שונים, שהם "מדיומים" של האלים הסיניים. חלק מהמדיומים מנקבים את לחייהם בחפצים חדים (בעיקר מתכות), ובכך מוכיחים את הדחייה שלהם ביחס לעצמם ולשאר החברה. טכסים אחרים כוללים הליכה יחפה על גחלים לוחשות ועל סולמות עם אלומות חדות.

כל המדיומים נמצאים במצב של טראנס, המאפשר להם לעמוד בניקובים הממושכים. למרות שנהוג לחשוב שכל הפצעים נגלדים לאחר סיום הפסטיבל – כל שנה מופיעות על פניהם צלקות חדשות.

חידוד השיניים – זהו תהליך, שבמהלכו משייפים לשם חידוד באופן ידני את השיניים, בדרך כלל את השיניים הקדמיות. בהיסטוריה של המין האנושי, זה סוג של שינוי גוף שהיה בשימוש בתרבויות רבות.
בבאלי, קיצרו את השיניים כי השיניים היו קשורות לכוחות הרשע, קנאה ודברים שליליים אחרים. שיניים גם חודדו במהלך טכס הבגרות.
השתמשו בחידוד השיניים גם בוייטנאם ובשבטים הסודניים. בתרבות של המאייה, השיניים לא רק חודדו, אלא גם קיבלו צורות שונות, כדי להראות את המעמד הגבוה.
בתרבויות רבות, נטו גם לחדד את שיניים כדי לדמות את החיות - לדוגמה, בשבט Wapare שבאפריקה, השיניים חודדו בניסיון לדמות כריש, וכשהגיעו לבגרות חלק מהשיניים התחתונות הוסרו.

למרות העובדה שהצילוק נמצא בשימוש בתרבויות רבות ברחבי העולם, בשבטים של נהר ספיק שבפפואה גינאה החדשה, צילוק – הוא חלק חשוב מטכס המעבר לבגרות. חלק זה של הטכס נמשך כמה שבועות, ובנוסף לצילוק יש בו גם השפלה פומבית. זקני השבט חותכים עם הלהבים את העור שעל גוף הגברים כך, שכאשר העור יירפא, הוא יהיה דומה לעור של תנין. הם מאמינים שכך התנין יטרוף את כל מה שנשאר מהילד בגוף, והאיש יהפוך לבוגר.

צלחת לפה – גם סוג של שינוי גוף. צלחות עגולות, שבדרך כלל עשויות מעץ או מחימר מוכנסות לשפה עליונה או תחתונה (או שתיהן) שחוררו, ומותחות אותן בהדרגה תוך כדי הכנסת צלחות גדולות יותר.
ממצאים ארכאולוגיים מצביעים על כך, שקישוטי השפתיים הומצאו באופן עצמאי לפחות שישה פעמים - בסודאן ובאתיופיה (8700 לפנה"ס), באמריקה התיכונה (1500 לפנה"ס) ואקוודור (500 לפנה"ס). היום, המסורת נשמרת בכמה שבטים שחיים באפריקה ובאמזון.

באפריקה, במהלך ההתקנה של הצלחת בשפה התחתונה – לרוב מסירים 2 שיניים קדמיות, ולפעמים גם 4. בשבטי סרה ולובי מכניסים את הצלחת גם לשפה העליונה. בשבטים אחרים, כגון מקונדה (Makonde), צלחות מוכנסות רק בשפה העליונה. במקורות רבים מאמינים, שהגודל של הצלחת הוא האינדיקטור של מעמד חברתי או כלכלי.

נשי פדאונג מצפון תאילנד ידועות בטבעות המרהיבות ומדהימות שהן לובשות סביב צווארן. יש כאלה שקוראים להן "ארוכות הצוואר" או "נשי הג'ירפה". נשים אלו יכולות ללבוש עד 25 טבעות, ורבות מהן לעולם לא מסירות ולא יסירו אותן.

לפי המיתוס, אם יסירו את הטבעות – הצוואר שלהן יישבר כי הוא לא יוכל לתמוך בכוחות עצמו בראש – אך הדבר אינו נכון. מייננג (Maeneng), שמוצגת בתמונה לעיל, היא ראש הכפר שלה, והיחידה שלובשת 25 טבעות.

על הילדים, לעתים קרובות, שמים את הטבעות הראשונות בגיל 5. המערכת הראשונה של טבעות שוקלת כ- 2 קילו. והטבעות החדשות מתווספות בהדרגה.

למעשה, נשי השבט הן לא בעלות צוואר ארוך במיוחד. זה עובד אחרת. בשל משקל הטבעות, עצם הבריח יורדת בהדרגה - יותר ויותר מטה עם הוספת הטבעות, ודוחסת את בית החזה. לאחר שהכתפיים יורדות נמוך יותר – זה עושה רושם שהצוואר מתארך.