אי המתים

אי המתים

שמועות ואגדות מרחפות מסביב לאי שנקרא "אי המתים", הממוקם בלגונה הוונציאנית.
ההיסטוריה של האי זה מיתוס מפחיד ומלא במקרי רצח, מחלות נוראיות ומקרי מוות. מי שמוצאים את עצמם על האי הזה, תמיד מסכימים על דבר אחד - משהו לא בסדר עם המקום הזה.
בשל הסיירת החמושה העושה סיורים מסביב האי הזה, נראה שהסוד של המקום הארור הזה הוא עמוק יותר ממה שחושבים.

בשנת 1379, התושבים של האי הותקפו על ידי הצי של גנואה, וגורשו משם לאחר מכן. המצודה המסיבית של האי ננטשה. מאתיים שנה אף אחד לא התיישב על האי, עד שהוא הוצע לרשותו של מסדר נזירים. הנזירים סירבו לקבל את האדמה הזו, בדיוק כמו רבים לפניהם. וזה היה בזמנים בהם היה קשה מאוד לסרב לדבר כל כך חשוב כמו "אדמות", כי אדמה – הייתה סמל של סטטוס והישגים.

ההיסטוריה הרעה של אי המתים, החלה בימי הזוהר של האימפריה הרומית, כאשר השליטים הרומאים הפכו את האי למקום של גלות עבור חולים במגיפה. כאשר כמה אלפי אנשים הובאו למות על האי, הוא הפך ל- "קבר אחים" ענקי.

כעבור כמה מאות שנים, האי השומם שוב הפך למקום לטרגדיה: בזמנים שמגפה נוספת התפשטה בצעדי ענק בכל רחבי האירופה, החולים, אפילו בעלי הסימנים הזעירים ביותר של המחלה - נשלחו אל האי. בעוד הרומאים פשוט השאירו שם את החולים למות לאט מחוסר תרופות, בימיי הביניים העולם היה הרבה יותר אכזרי. את החיים יחד עם המתים זרקו לתוך בורות ענקיים ופשוט שרפו. לפי המחקרים, מתו באי הזה כ -160 אלף בני אדם, אך עדיין מוצאים את העצמות החרוכות בחופי האי.

בשנת 1922, נבנה על האי בית חולים לחולי נפש, אך הגיעו אל בית החולים הידוע לשמצה הזה לא רק אנשים חולים, אלא גם בריאים לגמרי. מטופלי בית החולים הפכו לנושאי מחקר של ניסויים מזעזעים, שנעשו בעזרת הכלים הפרימיטיביים ביותר.
באמצע המאה ה- 20, חלק מתושבי איטליה ניסו לעבור לחיות באי, אך עזבו את המקום במהרה בגלל האווירה המפחידה והמסתורית השוררת במקום.

היום, אי המתים נשאר לא מיושב.