כך נגמלתי משתיית קפה
נילי גולן מספרת איך הצליחה להיגמל משתיית קפה בעקבות הספר "להעיר את שוטי הקפאין"
בדרך לביתי לאחר יום מתיש, התיישבתי באחת מבתי הקפה הנעימים, המוכרים בנוסף למיזוג אוויר גם קפה ושאר מטעמים. חשבתי להעיר את עצמי בעזרת הקפאין - ידידי משכבר, ולקרוא כמה עמודים בספר החדש שקיבלתי מהוצאת פוקוס.
אך אוי לבושה, הספר שפתחתי היה להעיר את שוטי הקפאין - על נזקי הקפאין לבריאות מאת סטפן צ`רניסקה נאלצתי להניח את הספר על השולחן, כשעטיפתו מוסתרת מעיניהם של יושבי השולחנות הסמוכים, לבל יסגיר את שמו ותוכנו ויגרור אחריו את סילוקי מ"מקדש מעט" של הקפה.
ואכן, כל מילה בסלע. לאחר עמוד או שניים, החזרתי את הספל לצלחתו ובעמוד מספר 9 הבנתי שאני בבעיה אמיתית, כי אני לא רוצה לדעת את האמת על הקפה (עצבנות, לחץ, התמכרות, מחלות לב, קצב לב, סתימת כלי דם, לחץ דם גבוה, מומים מולדים, עצירות ואפילו סרטן) ועל ההתמכרות שהוא גורם (הקפאין הוא סם פסיכוטי), והגרוע מכל הוא השילוב שבין עישון לשתיית הסם הזה.
לקחתי כמה נשימות עמוקות, נזכרתי באבי ז"ל שהיה מעשן כבד ושותה קפה בכמויות. שני דברים שגרמו כנראה לסתימת כלי הדם ברגלו ולקטיעתה. מאז איני מעשנת וגם לא מוכנה לשאת את עשן המקטרים. לקראתי הלכו המחוקקים ואסרו על עישון במוסדות ציבור.
אבל קפה... חמש כוסות ביום של נס קפה (ללא סוכר, שזה טוב לדיאטה, אבל גרוע לספיגת הקפאין) כאשר אני ממהרת, וכוס קפה אמיתי העשוי במכונה משוכללת, כאשר נחה הרוח. אני מנסה את כל סוגי הקפה בארץ ובעולם (פורטוגל - חזק מדי, ארה"ב - חלש מדי, ויטנאם - מר מדי), וגם מביאה איתי כמה דוגמאות במשקל של ק"ג אחדים מכל טיול.
אני בגמילה
החלטתי להפסיק לשתות קפה ולחדול מאחת ההתמכרויות העיקריות שלי. את הקפה במסעדה הקטנה השארתי על השולחן. המלצרים ההמומים אפילו לא שאלו מדוע, ובמצח נחושה נסעתי הביתה.
כבר באותו ערב שתיתי מים. בבוקר לא הדלקתי את הקומקום החשמלי באופן אוטומטי, וגם לא פתחתי את קופסת הקפה ולא מזגתי חלב לכוס המהבילה. לאחר שעה השתלטה עלי העייפות. את סוף השבוע ביליתי בשינה עמוקה. משפחה, אורחים, חברים - כלום לא עניין אותי. הודעתי שאני בגמילה. רחמים מילאו את ליבם של ידידי וגם את ליבי, בדקות המעטות, שבין נמנום אחד למשנהו.
ביום ראשון קמתי כהרגלי, עדיין תשושה וכאב ראש חד חותך את ראשי. הרעיון הראשון שלי היה להכין קפה ולפתור את הבעיה. רמת הקפאין שירדה עזרה לי להחליט על דחיית הרעיון, כי למיטב זכרוני, קראתי בספר שרק לאחר שלושה שבועות נגמלים מההתמכרות הזו. אולי רק כוס אחת? לא, כי הנזקים נגרמים גם לשותי הקפה המתונים. עמדתי בהחלטתי שבוע נוסף. מיום ליום מצבי השתפר ומשום מה לא נזקקתי לשתיית קפה כדי להתאושש, לא בבוקר וגם לא לאחר ארוחת צהרים ואפילו לא בערב. לא שתיתי קפה בבית, לא בעבודה וגם לא בבתי הקפה. מספר שעות השינה פחת בהדרגה וכאב הראש נעלם.
נזקי הקפה
סיפרתי על כך לרופא שלי, ותשובתו הייתה: "אין רע בשתיית כוס קפה אחת ביום". גישה מתקדמת לעומת גישתם של רופאים רבים אחרים המעירים את עצמם עם הקפה בשעות העובדה הארוכות, חושבים שהקפה מעלה את תפקוד המוח ועוזר לצלילות מחשבתם (ההיפך הוא הנכון). כדי לשמור על ערנות הם נזקקים לכמויות נוספות של קפאין הנמצא בקולה ובקפה, דבר הגורם לעלייה באדרנלין ולכאב ראש, תנודות ברמות הסוכר, סף לחץ נמוך יותר ועוד מרעי בישין, שבסופו של יום או לילה גורמים לרמות קורטיזול גבוהות, לחיסוניות מוחלשת, לעייפות ולשתיית קפה.
הרופאים אינם מבחינים בכמויות הקפאין בקולה, בממתקים ובתרופות ואולי אף פעם אינם שואלים חולים לצריכת הקפה שלהם, אפילו אם הם סובלים מלחץ דם גבוה, מחרדות ומדיכאון. כן, הם ממליצים לנשים לא לצרוך קפה בזמן ההיריון, ולא להשקות ילדים בקפה (שוכחים את הקולה מרובת הסוכר והקפאין). כל האחרים יכולים להתמסטל ככל העולה על רוחם, הם - הרופאים ירשמו להם תרופות מתאימות לטיפול בתוצאות.
מצטרפים לחגיגה יצרני הקפה, לא אותם מגדלים וקוטפים עניים בעולם השלישי, אלא המשווקים הגדולים, בעלי המפעלים, בעלי המאה והדעה. הם חוברים לאנשי המחקר ומוכיחים חדשות לבקרים כי אם הקפה אינו טוב לבריאות - הרי כולם היו חולים... ואינם לוקחים בחשבון שהנזקים של הקפאין מצטברים.
בדיוק לצורך זה בא מחבר הספר להעיר את שוטי הקפאין וטוען כי מטרתו לספק לנו את העובדות הנחוצות כדי לבחור בתבונה את צריכת הקפאין שלנו. ואכן, צ'רניסקה מביא מידע מחקרי מזעזע, ומטיל עלינו את מלוא כובד האחריות לבחירה נכונה.