יוזף מנגלה: מלאך המוות מאושוויץ שהצליח להערים על המוסד
מאת אבי בליזובסקי
אחת מהדמויות הקשות ביותר במהלך השואה, היה הרופא שהחליט מי יומת מיד בהגיעו לאושוויץ ומי יושאר זמנית בחיים כדי לנצל את כושר העבודה שלו, ד"ר יוזף מנגלה
יוזף מנגלה נולד ב-16 במארס 1911, הצעיר מבין שלושת בניהם של קארל וולבורגה מנגלה. הוא נחשב לאינטלגנטי והפופולארי בעירו. הוא למד פילוסופיה במינכן ורפואה באוניברסיטת פרנקפורט. בשנת 1935 עבודת הגמר שלו עסקה בהבדלים הגזעיים של היהודים הנחותים.
בשנת 1937 הוא הצטרף למפלגה הנאצית ובשנת 1938 ל-SS. ב-1942 הוא נפצע בחזית הרוסית והוכרז בלתי קשיר להלחם. לאחר מכן הוא התנדב ועבר למחנה המוות אושוויץ שם שירת את פרויקט 'הפתרון הסופי' של אדולף היטלר.
ד"ר יוזף מנגלה, שנודע בכינוי "מלאך המוות מאושוויץ" היה האחראי הראשי על עינוי גברים נשים וילדים במחנות המוות הנאציים, תחת מסווה של ניסויים רפואיים שערך במהלך תקופת השואה. הלקוחות הוכנסו לתאי לחץ, נערכו עליהם ניסויים בתרופות, עיקורים וחלקם הוקפאו למוות. ילדים נחשפו לניתוחים נסיוניים שבוצעו בלי הרדמה, ותוך העברת דם מאחד לשני, ללא בידוד, ונבדקה תגובתם לחומרים מעוררים. הרופאים ביצעו הזרקות של חיידקים קטנליים, ביצעו ניתוחי שינוי מין וכרתו איברים פנימיים, ידיים ורגליים.
באושוויץ ביצע מנגלה מספר ניסויים רפואיים תוך שימוש בתאומים. בחלק מהמקרים מדובר על ילדים בני חמש שנרצחו לאחר שהניסוי הסתיים וגופותיהם בותרו.
מנגלה הזריק חומרים כימיים לעיניהם כדי לנסות לשנות את צבעם. הוא ביצע השתלות מתאום לתאום, תפר תאומים זה לזה, סירס ועיקר תאומים, מתאומים רבים הוסרו גפיים ואיברים פנימיים בפעולות כירורגיות אכזריות שבוצעו בלא שימוש בחומרי הרדמה.
רק מעט מהילדים שרדו את אושוויץ. הם נזכרו אחר כך כיצד ביקר אותם הדוד מנגלה שהביא להם ממתקים ובגדים. הוא הורה להעבירם למעבדות הרפואיות שלו במשאיות שהיו צבועות בסמלי הצלב האדום או במכוניתו האישית.
מנגלה גם היה האחראי הראשי על תאי הגזים באושוויץ. על אופי הדרך בה ביצע את עבודתו יעיד הסיפור הבא – יום אחד נודע לו שפרצה מגיפת כינים באחד ממבני המגורים הוא הורה להרוג מיידית את כל 750 הנשים שהתגוררו בו.
הזכרון הזה של אדם שנראה עדין, ששערו פרוע, פניו מלאות חריצים, מחליט לגבי כל אדם האם יוצב לעבודה או יועבר ישירות למשריפות. אצבעו נחה על האקדח שבחגורה. הוא סרק את קוברנותיו בעיניים אדישות – מוות משמאל – חיים מימין.
מנגלה ושאר הרופאים במחנה – שתכננו וביצעו את הזוועות נמצאו נורמלים מבחינה פסיכולוגית. הם היו אנשים מתורבתים , בעלים שנישקו בוקר וערב את נשותיהם, אבות שהשכיבו את ילדיהם לישון.
בריאותו של מנגלה התורפפה עם השנים והוא מת ב-7 בפברואר 1979 בבריטיוגה, ברזיל לאחר שטבע במהלך שחיה באוקיאנוס האטלנטי, ככל הנראה משבץ מוחי. הוא נקבר באמבו דאס-ארטס תחת השם וולפגנג גרהארט, שבתעודת הזהות שלו השתמש מאז 1976.
מנגלה לא הביע חרטה על הפשעים שביצע, לפחות כך עולה במכתב ששלח לבוס שלו – האררכיטקט הראשי של היטלר ושר הנשק – אלברט שפיר.
ההסטוריון הארגנטיני יורגה קאמארסה העריך בביוגרפיה של מנגלה שפרסם ב-2008 כי מנגלה, שפעל תחת השם הבדוי רודולף וייס, ביצע ניסויים בבני אדם בדרום אמריקה וכתוצאה מהם, בעיירה בברזיל בשם קנדידו גודוי, נולדו תאומים במספרים גדולים, אחד מכל חמש הריונות, כאשר רוב האוכלוסיה במקום נראית צפון אירופית. התיאוריה שלו נדחתה בידי מדענים ברזילאים שחקרו תאומים המתגוררים באיזור. הם טוענים שגורמים גנטיים בתוך הקהילה הם ההסבר הסביר יותר.
ואולם השבועון טיים פרסם ב-3 בנובמבר 2011 מאמר ובו מצוטטות השערות שלא אומתו כי מנגלה, שהסתתר בעירת הנופש סן ברנרדינו בפרגואי, שתושביה ממוצא גרמני היו אוהדים של הנאציזם, מת שם ולא בברזיל.
פרויקט מלחמת העולם השניה
בניגוד לאייכמן, שבזכות תושיתו של אדם שבתו יצאה עם בנו של אייכמן, והצליח לאמת את זהותו בחקירה עצמאית, מנגלה הצליח לחמוק מידיהם של אנשי המוסד, שחיפשו אחריו בדרום אמריקה בערך באותה התקופה, אך כשלו. מנגלה מת בגיל 68 כשהוא אדם חופשי.