אנשים ידועים שלא קיימים

אנשים ידועים שלא קיימים

1. איימי אגוצ'י

לבחורה החמודה הזו קוראים איימי אגוצ'י. לאחרונה היא הצטרפה ללהקת הפופ היפנית AKB48. אבל אל תפלו בפח! היא הדהימה את הקהל בחשיפת הסוד שלה – מסתבר שהיא קיימת רק במחשב! המפתחים לקחו קצת מכל אחד מחברי הלהקה AKB48, ואת הצורה שהתקבלה נתנו לדמות וירטואלית. להמציא את סיפור חייה היה עוד יותר קל. בחורה בת 16, שנולדה בעיר סאיטמה, ליד טוקיו, עסקה באתלטיקה, ואת הצילומים הראשונים שלה ארגן מגזין הפלייבוי. סך הכל 150 GB של זיכרון - והנה הוא, העולם אליו נמשכת האנושות.

2. ג'ורג' בורדל

בשנת 1927, משרד הקבלה של המוסד הלימודי הטכנולוגיה של ג'ורג'יה, בטעות שלח למועמד אד סמית, שני תפסי הרשמה במקום אחד. הבחור הצעיר, מילא בצחוק את הטופס השני על שם של אדם דמיוני, שהמציא בעצמו - ג'ורג' בורדל. באוניברסיטה, אד רשם את "ג'ורג'" לכל הקורסים שבהם הוא בעצמו השתתף, ואפילו עשה בשבילו את עבודות הבית. בסופו של דבר, "ג'ורג'" סיים בהצלחה את הלימודים. כאשר תלמידים אחרים גילו על הרמאות, הם לא רק לא הסגירו את אד, אלא גם עזרו לו בכל דרך. הנה קטע מתוך קורות חיים של "ג'ורג'":

"על החשבון של ג'ורג' בורדל יש 12 משימות קרב באירופה במהלך מלחמת העולם השנייה. בין השנים 1969-1981 הוא היה חבר במועצת המנהלים של קומיקס. בשנת 2001 בהיותו בגיל 90, הוא הועמד לפרס "איש השנה", אבל הפסיד כי היו לו רק 57% מהקולות."

כמובן, ההנהלה גילתה את התחליף הזה, ועד עכשיו הם רואים את זה כבדיחה הכי טובה בתולדות האוניברסיטה. אגב, אתם גם יכולים להכיר את "ג'ורג'" - בעמוד שלו בפייסבוק יש מעל 4000 חברים.

3. דיוויד מנינג

כאשר הקומדיה של רוב שניידר – "Animal", רק יצאה - התברר ששום דבר טוב לא יכתבו בביקורות על הסרט הזה. ואכן, הביקורות היו כל כך גרועות, שמחלקת השיווק של סוני, שנתנה חסות לסרט הזה, המציאה מבקר קולנוע משלה . "החיה" - הוא רק אחד מתוך סרטים רבים, ששיבח בסקירותיו מנינג. הוא גם תמך בסרט "האיש הבלתי נראה", "Vertical Limit" ו "פטריוט".
כאשר עומר רזק ואן בלקנפ, אוהדי הסרטים מקליפורניה, קראו את הביקורות בעיתונים, הם החליטו להגיש תלונה בבית המשפט נגד התאגיד. פעולה זו נעשתה בשם כל חובבי הסרטים, שאחרי ההמלצה של מנינג הלכו לקולנוע לראות את הסרט המסוים. סוני, כמובן, לא הגיעו עם המקרה לבית המשפט, ושילמו לכל הקרבנות של "המבקר השקרי" את ההוצאות.

4. אלגרה קולמן

אלגרה קולמן – היא כוכבת קולנוע בדיונית, שהומצאה על ידי הסופרת מרתה שריל עבור מאמרים הומוריסטיים. בתור האיורים עבור המאמרים הללו, שפורסמו במגזין אסקווייר בנובמבר 1996, נבחרו התמונות של הדוגמנית והשחקנית אלי לרטר. המאמר סיפר על יציאת הסרט החדש של וודי אלן עם השתתפותה של אלגרה קולמן, על מערכת היחסים הסוערת שלה עם דיוויד שווימר (כולל שערוריית תמונות העירום, שנעשו לכאורה על ידי הפפראצי), ועל ידידות עם דיפאק צ'ופרה. אחרי זמן מה, העורך של המגזין - אדוארד קוסנר, חשף את ההונאה. שריל מאוחר יותר כתבה רומן סאטירי על חייהם של כוכבי הוליווד, ובו חשפה את זהותה של אלגרה קולמן. הרומן "כוכב הסרט האחרון שלי" יצא לאור בשנת 2003. המקרה הזה נתן דחיפה רצינית לקריירה של אלי לרטר. גם לאחר שהתברר שלאלי לא היה שום קשר לאלגרה קולמן, היא עדיין לא הפסיקה לקבל הצעות להשתתף בסרטים. למעשה, היא הפכה לשחקנית שמגלמת שחקנית.

5. Gorillaz

Gorillaz – זהו פרויקט מוזיקלי שהוקם בשנת 1998 על ידי המוזיקאי הבריטי דיימון אלברן והקריקטוריסט ג'יימי היולט. הפרויקט עצמו הוא מוסיקה של הלהקה ויקום בדיוני ענק עם להקה וירטואלית, מצוירת בסגנון קומיקס. הלהקה כוללת ארבעה משתתפים מצוירים. טכנולוגיה מיוחדת של הקרנה הולוגרפית אפשרה ללהקה להופיע בפורמט התלת מימד בהענקת פרסי גראמי בשנת 2006. מפתיע, שבעזרת אותה הטכנולוגיה יצרו מודל 3D של מדונה, אשר הופיעה על אותה הבמה. לא הצופים באולם, ולא הקהל בבית, לפחות בדקות הראשונות, לא הבינו שהם רואים את "המדונה הלא אמיתית". בעוד Gorillaz לא קיימים בעולם האמיתי – זו אכן להקה אמיתית!

6. Hatsune Miku

הטסון מיקו - זה ווקלואיד. מה זה, אתם שואלים? זוהי תוכנה, המאפשרת לדמות שירה על בסיס הטקסט והמנגינה. במהלך השירה, משתמשים בטכנולוגיית הסינתזה של קולות של שחקנים וזמרים. המילה "vokaloid" מגיעה משתי מלים: 'ווקל', זה הקול, ו- "אנדרואיד" - כדי לציין את צד המחשב של הפרויקט. כדי ליצור שיר, המשתמש חייב להזין את הלחן ואת הטקסט. Hatsune Miku - לא אדם אלא מחשב! מיקה - לא יחידה מסוגה, אבל אכן הטובה ביותר. בגלל העובדה שהיא לא קיימת, את כל ההופעות שלה היא עושה בצורה של הולוגרפיה. 16 מקרנים, שמכוונים לנקודה אחת מאחורי המסך, מסונכרנים, ויוצרים אפקט של תלת מימד, אשר ניתן לראות ללא משקפיים מיוחדים.

7. הדוד סם

אם אתם חיים באמריקה, או בכל מדינה אחרת בעולם, בטוח ב- 100% שראיתם לפחות דיוקן אחד של דוד סם. אם אתם לא מכירים אותו, אז חשוב שתדעו שהוא התגלמות של ממשלת ארה"ב ואזרחיה. בתמונות הוא מתואר כאדם גבוה, רזה ומזוקן, לבוש מחליפה בצבעים אדום, לבן וכחול. מאיפה הוא בא? הפוסטר, צויר על ידי האמן האמריקאי  ג.מ.פלג בשנת 1917 והיה מבוסס על פוסטר אמיתי, שבו הופיע לורד קיצ'נר הבריטי, שצוייר שלוש שנים קודם לכן. הוא שימש ככרזה עבור חיילים במלחמות העולם הראשונה והשנייה. בכרזה פלג צייר את הדוד סם בדרכו שלו, והוסיף לו מחווה של וולטר בוטס. בפניו ישנו דמיון מסוים לסמואל וילסון. בעתות המלחמה בשנת 1812 בניו יורק, סמואל וילסון סיפק מזון לצבא ארה"ב. היה כתוב על האריזה US, דבר אשר מייצג את ארצות הברית, אבל החיילים פענחו את הכתובת בדרך אחרת — Uncle Sam (הדוד סם). עיתונים מקומיים הפיצו את הסיפור, ומהר מאוד "הדוד סם" הפך לשם נרדף של הממשלה. כן, זה היה הדימוי הקולקטיבי, ותווי פניו נלקחו מאנשים מסוימים, אבל הוא מעולם לא היה קיים. הפוסטר הפך לסמל עבור ארה"ב, במיוחד בזמנים של מלחמה וסכסוך.