לפני הסימנים



בס"ד

לפני הסימנים:

אומה רבת סימנים אנחנו, כל מעשה מכיל צירופים עליונים. כל תפילה, לימוד תורה ומצווה, כל דיבור והבטה, השפעות אין סופיות ועצומות נתונות בקרבם. וכך גם באכילה, אותו צורך גשמים, טבעי, עד אשר נראה שבהמי הוא ובלעדיו היה מוטב. אותה סעידה שעל פניה נדמת כגופנית, אף היא טומנת בחובה קדושה והתעלות. האדם מברך ובורר ניצוצות, לוקח חומר ומצרף אותו בקרבו כחלק מבסיס נשמת חייו. מברך ובעצם זועק באמירה עדינה ונעימה לכל העולם שה' אלוקינו, הוא מלך העולם ובטובו העניק מחיה לבריותיו.

דווקא בראש השנה, אותו היום שעיקר יסודו הוא הסרת הלוט מעל השקר שיש בעולם. זמן שבו מגלים ומדגישים שה' מלך, ומלכותו בכל משלה. שהוא מלך העולם ובורא את פרי העץ והאדמה ובעצם הכל נהיה בדברו, עומד ומתקיים בכל עת ובכל שעה מאיתו. במיוחד ביום הזה נהגו ישראל לקחת ירקות ופירות, דברים טבעיים אשר מגע יד אדם כמעט לא נראת בהם, ומתוך הברכה לבקש על העולם ועל עצמם. להדגיש שהבקשה, על אף שנדמת כפרטית וגשמית הינה למען שמו, בכדי לגלות וליחד שמו בעולם מתוך החומר ובעזרתו.
וכך פונים בתחינה שיתמו אויבנו, וירבו זכויותנו, שכל מבקשי רעתו יכרתו, ויקרע רוע גזר דיננו. וכן שנהיה לראש, ומלאים מצוות, וממילא תהיה לנו שנה טובה ומתוקה, והכל הכל בכדי שנהיה שלמים ומסוגלים לעבוד אותו ולהיות שליחיו הנאמנים עד ביאת גואל צדק.
 
"לך אכל בשמחה לחמך ושתה בלב-טוב יינך כי כבר רצה האלקים את-מעשיך."



( לא ידוע מקור הכתבה - נשמח לדעת )