בס"ד
תשליך
"מי-אל כמוך, נשא עון ועבר על-פשע לשארית נחלתו, לא-החזיק לעד אפו כי-חפץ חסד הוא. ישוב ירחמנו, יכבש עונתינו, ותשליך במצלות ים כל-חטאתם. תתן אמת ליעקב, חסד לאברהם, אשר-נשבעת לאבתינו מימי קדם."
לאחר תפילת המנחה החותמת את תפילות יום הרת עולם. צועדים אגודות אגודות למקור מים חיים, נובעים ממעמקי תהומות רבה ובוקעים לאויר עולם. כה שלבים ופשוטים ללא סיגים וצבעים, ללא טיפת פרטיות אלא התאחדות של הכלל לזרם איתן. חסרי ריח, טעם או צבע, אשר כל משב רוח או שמש יוקדת עלולים לכלותם מבלי השאיר להם זכר.
אך דווקא הם בגלל פשטותם, בגלל הביטול העצום הצפון בם הינם מקור החיים של כל יצירי עולם. בורחים מהכבוד וכל שאיפתם היא להתכנס, לרדת לפאתי האדמה ולא להיגלות, אך הכבוד רודף אחריהם. נמצאים הם בכל, בשמים ובארץ, באויר ובכל יציר, כולם באים אליהם בכדי להינקות ולהיטהר, ולהרוות את צימאונם.
והאדם ניצב על עין המים, עם כל סיגיו ופגמיו. נושא על גבו ובליבו קופת שרצים, וחש איך האמת המוקרנת במים רק מבליטה את קטנותו, את השפלות שהיתה מנת חלקו, ובעצם כמו משדרת לו שאיננו ראוי לזכות לצעוד לשנה חדשה. מביט על עברו, ונפילותיו, וכן על כל אותם פעמים שרגש ודאי הציף אותו ובישר לו שלא עוד, שלא ייכשל שנית, אך התבדה. רואה הוא את חייו מלאי תקווה ואכזבה, גדושי שאיפות עם שברירי מימוש.
כך בחוסר אמונה שיוכל לתקן, להתקדם, כלא ראוי להפנות בקשותיו לבורא עולם, ככלי מלא בושה וכלימה, כדלים וכרשים דפקנו דלתיך. עומד הוא שם עם עיניים עצומות, ידיים צמודות, מכונסות, מתכנס לתוכו ומחל להתבונן על השנה שחלפה. העבר עם כל נפילותיו, כל הכעסים הקטנים, הקטנוניות, הקטנוּת. כל הנפילות והשגיאות, בין רגע הכל מולו, כה ברור ועכשיוי עד אשר נדמה לו שאינו ראוי לדבַר, אף לא לְקִיום.
התחושה כמעט מציפה אותו ואז מרפה הוא את גופו ובגדיו וכמו משיל את משאת ליבו לתוך המים החיים, כמבקש לשוב אל ה' לחזור למצבו העוברי טרם הלידה, קודם מצוקי ותלאות עולם. ספון, טבעי, בפשטות ואמת, כמו משיל את עורו, כנחש טרם חטאו, ונעטף חיות אין סופית.
לפתע חש הוא כבקיעת ולד ליקום. מחודש, רענן, גדוש חיות אלוקית, רוח חדשה עוטפת אותו, סומכת צעדיו. אט אט מפנים הוא שהנפילה היא חלק מהבניה, וכמותו כך כל אנשי עולם חווים מעשי חובה יום יום. וכן שיכולת התיקון, ששורש הטוב טמון בכל אחד, פנימה, רק צריך להביא אותו לגילוי, לשוב אליו, ולחזור אל ה'. לפעול ולהתאמץ להסיר את הסיגים בד בבד עם הבנה שלמרות המשגה, שעל-אף החטא קיימת אפשרות לתקן, ולשוב בתשובה.
"מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין".
שנזכה