פרשת חיי שרה
והפעם בפרשה ובאירועים של היום לפני: כ"ב – כ"ח
הרב, הצנחן והאלוף
האם יש ליהודים קושאן- רישום בטאבו בחברון
הדוגמא האולטימטיבית למתן שרות +
מבצע קדש – מלחמת סיני
הסוף הטראגי של אוניית המעפילים " פאטרייה"
האם מותר לחתן נערה בניגוד לרצונה
כיצד הרב לווניגר ויגאל אלון קשורים לפרשה
הספר הלבן השני מתוך השלושה
אסון צור השני
ועוד
פרשת חיי-שרה - ראשי פרקים
א.פרשת השבוע מתחילה המילים "וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה, מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי, חַיֵּי שָׂרָה" נשאלת השאלה מדוע לא כתבה התורה ויהיו חיי שרה מאה עשרים ושבע שנים מדוע כפל המילה "שנה" ועל כך עונה רש"י ששרה היתה בת 100 שנה וצברה כמות חטאים מצומצמת כמו של בת 20 והיתה יפה כמו בת 7.
ב.שרה אימנו נפטרה בקריית ארבע שהוא שמה הנוסף של העיר חברון "וַתָּמָת שָׂרָה, בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן" ומדוע נקרא המקום בשם קריית ארבע ועל כך שני הסברים הראשון על שם ארבעת הזוגות שקבורים/יקברו שם: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה. הסבר שני שבמקום הזה גרו ארבעה ענקים, אותם ענקים שהמרגלים ששלח משה מאות שנים לאחר מכן נתקלו בהם כמו שכתוב "וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב, וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן, וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, יְלִידֵי הָעֲנָק"
ג.בשנת תשכ"ח בחג הפסח התיישבו מספר יהודים ובינהם הרב לוינגר במלון פארק בחברון וביקשו לחדש את היישוב היהודי בחברון. כידוע, עד פרעות תרפ"ט (1929) גרו יהודים רבים בחברון ולאחר המאורעות בהם נשחטו (כמשמעו) חלק מהיהודים והרכוש ננטש. לאחר שחרור העיר במלחמת ששת הימים התארגנה הקבוצה לשוב לחברון. בהתערבותו של יגאל אלון שהיה שר בממשלת ישראל הוחלט על הקמת העיר קריית ארבע בגבעה שמצפון לחברון. שם העיר נלקח מפרשתינו. פרטים נוספים על ההיסטוריה של חברון נמצא בעמודים האחרונים.
ד.אברהם מבקש לקבור את שרה וכן לקנות חלקת קבר עבור משפחתו וצאצאיו, הוא פונה לבני חת היושבים בחברון ומבקש לקנות מהם את מערת המכפלה. ומדוע נקרא אתר הקבורה בשם זה? הסבר אחד הוא שכפולה היתה בזוגות שהרי זוגות נקברו שם (אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה) הסבר שני שעל גבי המגרש היתה דירה כפולה ובלשון רש"י "בית ועליה (עליית גג) על גביו". אנשי חת מבקשים לתת לאברהם את השטח במתנה ואולם אברהם מתעקש ולאחר משא ומתן עם עפרון החיתי (בעל הקרקע) הם מסכמים על 400 שקל שאברהם מעביר לעפרון ומקבל לידיו את השטח "וַיָּקָם הַשָּׂדֶה וְהַמְּעָרָה אֲשֶׁר בּוֹ, לְאַבְרָהָם".
ה.מערת המכפלה היא אחת משלושה מקומות בארץ ישראל אשר נקנו בכסף מלא (במילים אחרות יש רישום בטאבו עליהם. וכידוע כל שלושת הדתות הגדולות מאמינות בתנ"ך כך שיש הוכחה רשומה על הבעלים האמיתיים של הקרקע). שלושת המקומות הם: מערכת המכפלה בחברון אשר נקנה על ידי אברהם, קבר יוסף בשכם אשר יעקב קנה ב-100 קשיטא (שקלים) "וַיָּבֹא... וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, ... בְּמֵאָה, קְשִׂיטָה". בקבר יוסף היה אחד האירועים המצערים ביותר שארע לצה"ל בזמן האינתיפאדה ואשר באירוע זה כותרו לוחמים של צה"ל בקבר וחייל דרוזי בשם יוסוף מדחאת נפצע ודימם למוות במשך מספר שעות עקב הימנעות הצבא לחלץ אותו ולקוות שהרשות הפלשתינאית תחלץ אותו. המקום השלישי אשר רשום על שמינו והוא רכושינו הינו הר הבית בירושלים אשר דוד התעקש לקנות בכסף ולא לקבל מתנת חינם מארוונה היבוסי כדי לבנות עליו את בית המקדש "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל אֲרַוְנָה, לֹא, כִּי קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר, וְלֹא אַעֲלֶה לַה’ אֱלֹהַי, עֹלוֹת חִנָּם; וַיִּקֶן דָּוִד אֶת הַגֹּרֶן וְאֶת הַבָּקָר, בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים"
ו.לאחר מות שרה מבקש אברהם לחתן את יצחק בנו ואולם הוא לא רוצה לחתן אותו עם בנות ארץ כנען אלא עם אנשי משפחתו שנשארו בעיר חרן שבארם נהריים (עירק), לכן, שולח אברהם את עבדו אליעזר על מנת להביא אשה לבנו יצחק. "לֹא תִקַּח אִשָּׁה, לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי...כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי לְיִצְחָק"
ז.אליעזר מגיע לחרן ומתמקם ליד באר המים היות ולשם היו מגיעות נערות האיזור (בימים בהם הילדים בבית היו עוזרים בעבודות הבית ולא מחכים שההורים יעשו הכל). כדי לזהות את הנערה המיועדת מגדיר אליעזר סימן שהנערה אשר תשקה אותו ואת גמליו היא כנראה הנערה המיועדת ליצחק. ומדוע סימן זה דווקא? יש המסבירים זאת שביצוע מעשה זה מצביעה על תכונה פנימית של עזרה לזולת וגמילות חסדים ונתינת שרות. (רבקה היא המודל האופטימאלי לחיקוי לכל מי שעיסוקו שרות ועבר סדנאות שרות)
ח.ואכן, רבקה בת בתואל (בן דודו של אברהם) נותנת לו לשתות וגם שואבת מים עבור הגמלים. אליעזר מבין שרבקה היא הבחירה ונותן לה תכשיטים רבים ומתחקר אותה לשמה. בנוסף אליעזר שואל האם יש בביתה מקום להלין אותו ואת גמליו ומקבל תשובה חיובית. אליעזר מודה לקב"ה על ההצלחה במשימה.
ט.רבקה ממהרת לביתה וכמו כל ילדה טובה קודם כל מעדכנת את אמא שלה "וַתָּרָץ, הַנַּעֲרָ, וַתַּגֵּד, לְבֵית אִמָּהּ" ולאחר מכן את אביה ואחיה לבן. לבן כשראה את התכשיטים שרבקה קיבלה הבין שכנראה יש לו עסק עם איש עשיר ולכן רץ לאליעזר ומזמין אותו לביתם. כשמגיע אליעזר לבית הוא מאכיל את הגמלים . נאמר "וַיָּבֹא הָאִישׁ הַבַּיְתָה, וַיְפַתַּח הַגְּמַלִּים; וַיִּתֵּן תֶּבֶן וּמִסְפּוֹא, לַגְּמַלִּים" מכאן לומדים שבכל זמן המסע היה מחסום על פיהם של הגמלים כדי שלא יוכלו אוכל של אחרים בדרך כדי שלא לעבור על איסור גזל. בהמשך דואג אליעזר לאנשיו. כשלבן מציע לאליעזר לאכול מסרב אליעזר ומבקש בראשונה לספר להם על אברהם, על הבקשה שלו, על הסימן שהגדיר ועל הבחירה ברבקה ומבקש רשות לקחת את רבקה עבור יצחק. לבן שהיה בן חוצפן קופץ לפני אביו ואומר לאליעזר שזה בסדר. ומאיפה יודעים על חוצפתו של לבן היות ונאמר "וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ" שלבן קפץ בראש ודיבר לפני אביו.
י.אליעזר מחלק מתנות למשפחה, וכולם יושבים לאכול ולשתות. למחרת בבוקר מבקש אליעזר לחזור לארץ ישראל יחד עם רבקה ואז התורה מלמדת אותנו כלל חשוב והוא שאסור לחתן נערה בניגוד לדעתה שנאמר "וַיֹּאמְרוּ, נִקְרָא לַנַּעֲרָה, וְנִשְׁאֲלָה, אֶת פִּיה"ָ. ואכן, הם קוראים לרבקה ושואלים לדעתה ומבקשים את הסכמתה "וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ, הֲתֵלְכִי עִם-הָאִישׁ הַזֶּה; וַתֹּאמֶר, אֵלֵךְ"
יא.בני משפחתה של רבקה מברכים אותה במילים "וַיְבָרְכוּ אֶת רִבְקָה, וַיֹּאמְרוּ לָהּ אֲחֹתֵנוּ, אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה" ישנם כיום שני ישובים בשומרון האחר נקרא "רבבה" והשני נקרא "אלפי מנשה"
יב.בדיוק כשהשיירה הגיע חזרה יצא יצחק להתבודד לו בשדה (ולפי המדרש חיבר את תפילת מנחה) "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, לִפְנוֹת עָרֶב" כשרבקה רואה אותו היא נופלת מעל הגמל (כנראה יצחק היה איש מרשים מאד). "וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא אֶת יִצְחָק; וַתִּפֹּל, מֵעַל הַגָּמָל" יצחק נושא את רבקה לאשה ומשכן אותה באהל של שרה אימו.
יג.אברהם נושא לו אשה נוספת (רק לפני כ-1000 שנה הוגדר "חרם דרבינו גרשום" אשר אוסר נישואים נוספים) ונולדים לו ילדים נוספים ואולם לאחר שהם גדלים הוא נותן להם מתנות ומשלח אותם מהארץ היות ואת כל רכושו הוא מוריש ליצחק "וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, לְיִצְחָק. וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם, נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת; וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ"
יד.אברהם חי 175 שנה ומת בשיבה טובה "וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה, זָקֵן וְשָׂבֵעַ" ויצחק וישמעאל קוברים אותו במערת המכפלה שבחברון.
טו.התורה מתארת את השושלת של ישמעאל אשר חי 137 שנים ואשר התגוררו באיזור מצרים ודרומה ובאיזור ערב הסעודית. (ולא בארץ ישראל) "וַיִּשְׁכְּנוּ מֵחֲוִילָה עַד שׁוּר, אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם, בֹּאֲכָה, אַשּׁוּרָה " במילים אחרות לתביעת בני ישמעאל לנתח מארץ ישראל אין לה בסיס.
"אמרי אמיר"
1."וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה" (כ"ג , א') - אומר רש"י: "כולן שוין לטובה" . נשאלת השאלה, וכי כל שנות חייה של שרה היו לטובה? והרי חייה היו רדופים סבל ותלאות, היא נלקחת לפרעה ולאבימלך, נעה ונדה ממקום למקום עם אברהם אבינו ע"ה, הייתה עקרה שנים רבות וילדה את יצחק רק אחרי תשעים שנה, היא סבלה מהגר ואחר כך מישמעאל ועוד, וכל זה שוין לטובה ?! שתי תשובות:
•כשהסוף טוב אז הכל טוב, ונשכחת התקופה הקשה. וכן כתוב בזוהר הקודש, אם אדם כל חייו היה עשיר ובריא, ובסוף חייו היה עני וחולה הרי שהוא שוכח את כל עושרו ובריאותו וכן להפך, כי העיקר הוא הסוף.
•התורה מעידה על שרה אמנו שלמרות שעברה ייסורים וקשיים, לא הרגישה בזה קושי כלל, והייתה אומרת: כל מה שעושה הקב"ה הכל לטובה - "כל דעביד רחמנא לטב עביד", ומשום כך כפלה התורה וכתבה 'שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה', היינו "כולן שוין לטובה" בעיניה. התורה באה ללמדנו שצדקותה של שרה הייתה כה גדולה שכל מה שעבר עליה לא ערער במאומה את אמונתה ודבקותה בהקב"ה, ולכן כל שנותיה היו שווים לטובה.
2."אֲדֹנִי שְׁמָעֵנִי אֶרֶץ אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ מַה הִוא וְאֶת מֵתְךָ קְבֹר" (כ"ג , ט"ו) - אומר בעל 'אור החיים הקדוש': שהדגיש עפרון לאברהם באומרו "ביני ובינך", שיעביר לו את התשלום 'מתחת לשולחן' , בשקט (אולי רצה פטור ממיסים...). אומר הגאון מוילנא, שהדגיש עפרון לאברהם באומרו "ביני ובינך", שבעצם הוא רוצה אפילו יותר מזה, אבל הוא "מתפשר" על ארבע מאות שקל כסף, והרמז לכך הוא, שהאות האמצעית של עפרון היא האות ר', וכן האות האמצעית בשם של אברהם היא האות ר', יחד זה ארבע מאות, ולזה הכוונה בביטוי "ביני ובינך"...
אירועים-היום לפני
כ"ג חשון תשי"ז 29.10.1956 "מבצע קדש" מלחמת "מבצע סיני"
למלחמת סיני הידועה הגם בשם "מבצע קדש" היו שלש מטרות עיקריות. הראשונה לנסות ולפתור את בעיית הטרור הפלשתיני (מוכר!!!). עד לתאריך זה ביצעו חוליות טרור (הידועות בשם פדאיון) מספר רב של מעשי רצח, שוד וחבלה ביהודים בעיקר הישובים שבאזורי הגבול. ישראל הגיבה במספר פעולות תגמול ואולם לא הצליחה למגר את הטרור. בשנת 1955 חלה עליית מדרגה בפעילות הטרור ע"י חוליות שהופעלו על ידי המודיעין המצרי אשר שאף כל הזמן ל"חמם" את הגזרה. מטרה שניה היתה לאפשר חופש שיט לאוניות ישראליות. החל משנת 1951 לא אפשרה מצרים לאוניות ישראליות וכן לאוניות הנושאות מטען לישראל לעבור דרך תעלת סואץ ובשנת 1953 הרחיבה את ההסגר הימי על ישראל בכך שמנעה מעבר לנמל אילת דרך מיצרי טיראן (נמצאים בצד המזרחי של ים סוף מול חלק הדרומי של חצי האי סיני וערב הסעודית). המטרה השלישית למבצע היתה לפגוע בצבא המצרי עקב החשש מהצהרות מנהיגי ערב כנגד ישראל ומהתגברות הכח הצבאי של מדינות ערב ובראשם מצרים לאחר עסקת נשק הגדולה בין צ'כסלובקיה למצרים.
הצרפתים והאנגלים חברו למדינת ישראל לאחר שמצרים הלאימה את תעלת סואץ ומנעה מעבר של אוניות בתעלת סואץ וכן פחדו מהחיבור של מצרים לברית המועצות. כל הסיבות האלו הביאו לגיבוש תוכנית בין ישראל,צרפת ואנגליה לפגיעה בכח הצבאי של מצרים. עיקרי התוכנית היו שישראל תפתח ב-29 באוקטובר בפעולה צבאית שתיצור איום על תעלת סואץ. למחרת תדרושנה שתי המעצמות מישראל וממצרים להסכים תוך 12 שעות להפסקת-אש, להסגת כוחות לטווח 10 מייל מהתעלה, ולתפיסה זמנית של עמדות מפתח לאורך התעלה על-ידי כוחות אנגלים וצרפתיים להבטחת חופש השיט. אם ממשלת מצרים לא תסכים לתנאים אלה יפתחו שתי המעצמות בפעולה צבאית נגד מצרים.. בנוסף סוכם שישראל לא תתקוף את ירדן אך אם ירדן תתקוף, אנגליה לא תעזור לירדן. כמו כן, סוכם על סיוע צרפתי לישראל, לרבות סיוע אווירי להגנת שמי ישראל.
בתחילת המבצע הוצנחו כוחות בפיקודו של אריק שרון באיזור מעברי המיתלה שבסיני על מנת לארוב לכוחות המצרים המגיעים ממצרים לתוך סיני וכן לאיים על תעלת סואץ. (זאת היתה הצניחה המבצעית היחידה בתולדות צה"ל ואשר העניקה רקע אדום למשתתפיה). הלחימה במיתלה היתה קשה עקב התארגנות המצרים בצידי המעבר. אחד מסיפורי הגבורה הידועים היה שכדי לגלות את מקום החיילים המצרים התנדב חייל לעבור בג'יפ במעבר כדי שהמצרים ירו עליו ובכך לגלות את מיקום העמדות שלהם וכך היה. על מבצע זה קיבל החייל יהודה קן-דרור אחר מותו צל"ש (ציון לשבח). במקביל כבשו כוחות צה"ל שטחים בסיני והחלו לנוע לכיוון שארם-א-שייח שבדרום סיני.
לאחר שהמצרים לא קיבלו את האולטימטום החלו גם הצרפתים והאנגלים בהפצצת מטרות עומק במצרים. גם לחיל הים היתה הצלחה כשהשתלט על משחתת מצרית "איברהים-אל-אהוול" אשר הפגיזה את חיפה משחתת זאת נקראה אח"י (אניית חיל הים) "חיפה". ברית המועצות שהיתה בעלת ברית של מצרים איימה להצטרף ללחימה וגם ארצות הברית שראתה בהתערבות צרפת ואנגליה איום על מטרותיה הצטרפה לאולטימטום. בעקבות כך נסוגו הכוחות הצרפתים והאנגלים וגם ישראל נסוגה תוך כדי הבטחה על חופש השייט במיצרי טיראן. במלחמת סיני נהרגו 171 חיילים, נפצעו מאות וארבעה חיילים נפלו בשבי.
כ"ג חשון תשי"ז 29.10.1956 פרשת "כפר קאסם"
בתחילת מבצע קדש החליטו כוחות הביטחון להטיל עוצר על הכפרים הערביים. בכפר קאסם (הצמוד לראש העין ולפתח תקווה) ניתנה פקודת העוצר בשעה 16:30 כשהעוצר אמור היה להכנס לתוקפו בשעה 17:00 היות וזמן ההתראה היה קצר לא הספיקו הכפריים הערביים לחזור לביתם. מג"ד משמר הגבול הוזמן אל מפקד החטיבה וקיבל ממנו פקודה חמורה בזו הלשון: "יש לירות על מנת להרוג" במי שמפר עוצר. לשאלה מה דין אנשים שיחזרו מהעבודה בלי לדעת על העוצר? השיב "אללה ירחמו". המג"ד העביר את ההוראה למפקדי הפלוגות שפוזרו בין הכפרים עם חייליהם. רק בגזרה אחת מפקד חולייה של משמר הגבול קיבל את פקודת העוצר כלשונה וקיבל החלטה לא מוסרית והחל לירות בתושבים הערבים שלא הספיקו לחזור לביתם ונהרגו 43 בני אדם: נשים, זקנים וילדים.
פרשה זו אשר קיבלה את השם "טבח כפר קאסם" הוסתרה בתחילה על ידי הצנזורה הצבאית ואולם לאחר חשיפת האירוע פרסם ראש הממשלה בן גוריון התנצלות ומפקדי מג"ב הועמדו לדין ונמצאו אשמים. השופט הלוי טבע את המונח "פקודה בלתי חוקית בעליל אשר דגל שחור מתנוסס מעליה" והגדיר שמותר לחיילים לסרב לפקודות כגון אלו. החיילים הועמדו לדין וטענו להגנתם כי קיבלו פקודה. בית המשפט קבע שהפקודה שניתנה היא בלתי חוקית בעליל. מפקד החטיבה נקנס באגורה. המג"ד נדון ל-17- שנות מאסר. מפקד החוליה נדון ל-15 שנה והחיילים ל-7 שנים. כולם קיבלו חנינה או שוחררו עד נובמבר 59.
כ"ד חשון תש"א 25.11.1940 טבעה אוניית המעפילים "פאטריה"
בשנת 1939 פרסמו הבריטים את הספר הלבן השלישי ובו גזרות רבות ובניהם צמצום העליה. לכן, החלה התארגנות להבאת עולים חדשים לארץ באופן בלתי חוקי. כחלק ממלחמתם של הבריטים לעליה זו הכינו הבריטים אוניית גירוש בשם "פאטריה" ואשר העבירו אליה כ-3600 מעפילים שנתפסו. ארגון ההגנה החליט להילחם בתופעת הגירוש ומיקש את האוניה. לאחר הפיצוץ ועקב טעות בחישוב כמות חומר הנפץ החלה האוניה לשקוע במהירות. העולים שהיו על סיפון האוניה החלו לקפוץ למים ואולם כ-200 בני אדם טבעו. שאר העולים נתפסו ברובם על ידי הבריטים ואולם לא גורשו מהארץ אלא הורשו להישאר בארץ.
כ"ד חשון תשנ"ה 29.10.1993 נפטר הרב גורן
הרב שלמה גורן (במקור - גורדנצ'יק) נולד בשנת 1917 בפולין ועלה ארצה עם משפחתו בהיותו בן 8. את ילדותו העביר בכפר חסידים, שאביו היה בין מקימיו, וכשהיה בן 12 החל ללמוד בישיבת "חברון" בירושלים. כבר בגיל צעיר התפרסם כעילוי, ובגיל 17 פרסם את ספרו הראשון "נזר הקודש" ובו חידושים על ספרו של "משנה תורה" לרמב"ם. הרב גורן היה מחובר לציונות וכשפרצו מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (1936-1939) התנדב ל"הגנה". עם קום המדינה מונה לרב הראשי של צה"ל בדרגת אלוף, והקים בה את מערך הרבנות הצבאית. הוא אף ערך את סידור התפילה של צה"ל כך שיתאים לכל עדות ישראל (נוסח אחיד) כמו כן הגדיר את חיי היום יום של החייל הדתי בצבא.
בזמן מלחמת ששת הימים הצטרף הרב גורן לכוחות שפרצו לעיר העתיקה. הרב גורן היה מהאנשים הראשונים אשר נכנסו דרך שער האריות וישנן עדויות רבות אשר מתארות את ריצתו לתוככי העיר העתיקה כשספר התורה בידו וכדורי הצבא הירדני חולפיו משני צידיו ולא פוגעים בו. כשהגיע הרב גורן לרחבת הכותל המערבי (שהיתה ברוחב של שלושה מטר בלבד) שלף את השופר ותקע תקיעה גדולה כשכל חיילי צה"ל סביבו. לאחר המלחמה מדד הרב גורן את שטח הר הבית בסיוע חיל הנדסה, מיפה וערך מחקר הלכתי היסטורי על הר המוריה ועל בית המקדש. במחקר זה הגדיר באיזה איזורים מותר ליהודים להימצא על הר הבית. עד יום מותו מידי שנה בשנה בצום תשעה באב היה מגיע הרב גורן בליווי מספר אנשים למבנה "המחכמה" הנמצא מצפון לכותל מול המקום המשוער של קדש הקודשים ושם היו מתפללים תפילת מנחה וקוראים בתורה.
הרב גורן גם ייסד את ישיבת האידרא מול הכותל המערבי ועל גג הישיבה בנה ששה נרות זכרון לזכר ששת המיליונים שנספו בשואה. הרב גורן כיהן בתפקידו הצבאי עד שנת 1968, לאחר שחרורו מצה"ל הפך לרבה הראשי של תל אביב-יפו. בשנת 1972 התמנה לרב האשכנזי הראשי הרביעי של מדינת ישראל, תפקיד בו כיהן למעלה מעשור - עד שנת 1983. זכור גם פועלו להבאה לקבורה של עצמות לוחמי בר-כוכבא אשר נמצאו במערות האימה והאגרות שבנחל חבר (איסוף העצמות שבוצע על ידו היה שמסוק של חיל האוויר הוריד את הרב גורן בחבל ו"דחף" אותו לפתח המערות פעולה שלא היתה מביישת לוחם סיירת) הרב גורן היה דמות שנוייה במחלוקת עקב פסיקותיו החדשניות וההתמודדות ההלכתית עם בעיות של עגונות , לידת ממזרים ועוד. היו שהעריצו אותו והיו בעיקר מהממסד החרדי אשר התנגדו לו, לדיעותיו ולפסיקותיו אך אין ספק שהרב גורן הטביע את חותמו במדינת ישראל.
כ"ה חשון תש"ו 1.11.1945 "ליל הרכבות"
הפעולה הראשונה של תנועת המרי המאוחדת (שיתוף פעולה בין שלושת המחתרות: ההגנה, האצ"ל והלח"י כנגד השלטון הבריטי) מטרת הפעולה היתה לבצע חבלות חמורות וכמעט בלתי הפיכות במסילות הברזל המנדטוריות ברחבי הארץ. במהלך המבצע חיבלו חמישים חוליות מאומנות של לוחמי הפלמ"ח ברשת מסילות הברזל, ב- 153 מקומות שונים בכל רחבי בארץ כשהכוחות פוצצו מעתיקי פסים, צמתים, הצטלבויות גשרים וגשרונים. הפעולות בוצעו תוך כדי הקפדה על הימנעות מפגיעה בנפש. כל חוליה כללה חבלנים ומאבטחים, וכל החוליות חזרו לבסיסם בשלום. באותו לילה, הטביעה חוליה מיוחדת של הפלי"ם (פלוגות מחץ ימיות שהיו חלק מהפלמ"ח) שלוש אוניות משמר בריטיות. ליל הרכבות נחשב עד היום למבצע נועז ומבריק, גם בביצוע וגם בתכנון.
כ"ח חשון תרצ"א 20.10.1930 פורסם "הספר הלבן" השני
בעקבות מאורעות תרפ"ט (1929) בהם טבחו הערבים ביהודים בעיקר בחברון ובצפת החליט השלטון הבריטי לשלוח משלחת אשר תחקור את האירועים ותמליץ המלצות. (כזכור קיבלה ממשלת בריטניה בשנת 1920 בוועידת סו-רמו, מנדט מחבר הלאומים לעזור להקים בית לאומי ליהודים בכל ארץ ישראל כולל עבר הירדן המזרחי). במהלך השנים נטו הבריטים לטובת הערבים והטילו מגבלות על היהודים. בתאריך זה התפרסמו סיכומי המשלחת במסגרת מה שכונה "הספר הלבן של פספילד" (שהיה שר המושבות הבריטי) שהיה מוטה בבירור לטובת הערבים. כוונתו הייתה להנציח את היחס בין הישוב היהודי לאוכלוסייה הערבית, שעמד אז שעל כל יהודי היו ארבעה ערבים. בארץ ישבו כ – 170,000 יהודים לעומת כ 700,000 ערבים והבריטים לא היו מעונינים להגדיל מספר זה.
"הספר הלבן" הסתמך על מסקנות ועדת שאו סימפסון וקבע: שההתיישבות הציונית גורמת לנישול איכרים ערבים רבים מאדמותיהם ולכן יש להפסיק את מכירת הקרקעות ליהודים, העלייה תהיה לפי יכולת הקליטה של הארץ, תוך התחשבות במצב העבודה בקרב האוכלוסייה הערבית על מנת לא לפגוע בפרנסתם של ערביי הארץ. בנוסף הומלץ שממשלת המנדט תדאג לפיתוחה של החקלאות הערבית. ב"ספר הלבן" היה ניסיון ברור להנציח את הרוב הערבי ע"י הקמת "מועצה מחוקקת", שרוב חבריה יהיו ערבים, והן ע"י הפסקת העלייה היהודית. "הספר הלבן" היה אישור מגבוה שבריטניה שואפת להסתלק מהתחייבותה לממש את הצהרת בלפור ואת ההבטחה שניתנה ב"ספר הלבן" של צ'רצ'יל משנת 1922בדבר הקמת בית לאומי בארץ ישראל ליהודים.
כ"ח חשון תשמ"ד 4.11.1983 פיגוע התאבדות בצור – "אסון צור השני"
(לקוח מתוך אתר חיל הים ככתבו וכלשונו)
מלחמת שלום הגליל, אסון צור השני ? שבועיים לאחר שקרסה מפקדת הנחתים האמריקאיים, הוחדרה מכונית תופת לחצר מפקדת צה"ל בעיר צור שבלבנון. 60 איש נהרגו בהתפוצצות, מהם 28 חיילים, שוטרי מג"ב ואנשי שב"כ, והשאר- עצורים מקומיים. מכונית התופת, שהכילה 500 ק"ג חומר נפץ, פרצה בנסיעה מהירה אל חצר המפקדה בשש בבוקר. למרות יריות השומרים הצליח הנהג המתאבד להגיע אל מגרש החנייה ולהפעיל את המטען. בפיצוץ קרסה מפקדת השב"כ ומפקדת משמר הגבול שלידה. למרבה המזל, רוב החיילים שהיו במתחם ישנו באוהלים וניצלו. ארגון הג'יהאד האיסלמי קיבל עליו את האחריות לפיגוע.
צוותי החילוץ שפעלו במקום נאלצו להתמודד גם עם התפוצצות מאגרי התחמושת. במהלך החילוץ יושמו לקחי הפיצוץ הקודם בצור בנובמבר 1982 והופעלו טכניקות חדשות. לראשונה נעזרו אנשי יחידת החילוץ של צה"ל גם בכלבים.
תחקיר ראשון של האירוע העלה שהנהג המתאבד, שפעל בהשפעת סמים, הגיע במכונית תופת מהעיירה בעל בק שבבקעת הלבנון. יריות השומרים האטו את נסיעתו ומנעו אסון כבר יותר.
חברון
נלקח מתוך האתר של חברון http://www.hebron.co.il/ וככתוב המביא דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם.
העיר חברון היא הגבוהה בערי ישראל - 927 מטר מעל פני הים התיכון. אקלימה הוא אויר הרים יבש וצח. האדמה בה פוריה ומתברכת בעיקר בכרמים ובעצי הזית הגדלים בה.
חברון נחשבת כאחת הערים הקדומות ביותר בארץ ישראל והמקום בו החלה השושלת היהודית.
מקור השם חברון - ח ב ר, ח י ב ו ר, א ח ד ו ת.
במאה השמונה עשרה לפני הספירה, הגיעה אברהם אבינו לחברון הצעירה, והתישב בה עשרים וחמש שנה... עד שנאלץ לרדת למצרים בשל הרעב ששרר בארץ.
אברהם חזר לחברון ב...ו קנה את מערת המכפלה לאחוזת קבר משפחתית. יצחק בנו של אברהם פוגש לראשונה את אשתו רבקה בחברון. כמו אביו וסבו, אמו וסבתתו, גם יעקב הובא לקבורה במערת המכפלה, על פי צוואתו, במסע הלוויה ארוך ומכובד. עשו שניסה למנוע את הקבורה הומת בחברון וראשו נקבר במערה .
המרגלים שנשלחו ע"י משה לתור את הארץ, תיארו בחזרתם את ילידי הענק אשר ראו בחברון, את אשכול הענבים, הרימונים והתאנים הביאו המרגלים מחברון.כלב בן יפונה, שהיה אחד המרגלים, ראה גם הוא את הביצורים ואת הענקים אך הוא האמין בעמו, שיוכל להתגבר על המכשולים.
בתקופת יהושוע (1250 לפנה"ס) , מסומנת חברון כעיר מקלט.
בחלוקת הארץ לשבטים, מקבלת חברון יחס מיוחד והיא נמסרת לכלב בן יפונה.
כ700 שנה אחרי הגעתו הרשונה של אברהם לחברון (1007 לפנה"ס) , הוכה למוות אבנר בן נר בחברון ונקבר בה. מעט אחר כך נקבר בחברון גם ראשו של איש בושת, מלכות בית שאול הגיע לסופה ומתחילה בחברון שושלת מלכות דוד, אשר נמשכה 7 שנים. חברון תופסת מקום של כבוד גם בהמשך ימי מלכות יהודה.
אבשלום בנו של דוד בוחר להרים את נס המרד נגד אביו בחברון (975 לפנה"ס) , אך הוא דוכא ואבשלום הומת.
רחבעם בן שלמה ביצר גם את העיר חברון ואת מצודותיה הוא חיזק.
בשנת 586 לפנה"ס , חרב בית המקדש הראשון ויהודה גלתה. האדומים השתקעו בחברון, ורק בשנת 445 לפנה"ס שבו גולי בבל לעירם.
בתקופת בית המקדש השני (516 לפנה"ס) , לא החלו בשחיטה, אלא אם זרחה השמש בחברון. חלק מצרכי המקדש הובאו מחברון ובניהם הכבשים שנשחטו.
יהודה המכבי כבש את חברון בשנת 164 לפנה"ס , הרס את מבצריה ואת מגדליה שרף באש. ... אולם את תושביה האדומים של חברון, גרש או גייר יוחנן הורקנוס רק בשנת 134 לפנה"ס .
הרומאים מחריבים את בית המקדש השני בשנת 70 לספירה ואת חברון הם מעלים באש./ הישוב היהודי בחברון פסק.
במאות ה7-6 עלו יהודים רבים להשתטח על קברי אבותם וישנם עדויות שאף היה ישוב יהודי קטן בחברון אשר סיפק את צרכי העולים לרגל.
בשנת 629 לספירה שוב כבשו הביזנטים את חברון, ורצחו באכזריות את היהודים ובניהם כוהנים ותלמידי חכמים.
ישנם עדויות שונות לכך ש בשנת 638 לספירה , היה בחברון ישוב יהודי ואף הוקם בית כנסת ובית קברות במערת המכפלה.
בשנים 1100 - 1260 היתה העיר חברון בשליטה צלבנית, הנוצרים גרשו את היהודים מחברון והפכו את בית הכנסת שהיה במערת המכפלה לכנסיה.
עם השתלטותם של הממלוכים (מוסלמים) על עיר המחוז חברון (1260 - 1517) , חזרו היהודים לעירם בצל האבות.
התקופה העות'מאנית היתה ארוכה וקשה, 400 שנות שלטון אימה ליהודים (1517 - 1917) , התחילו בטבח נורא, שבו רצחו התורכים יהודים רבים, את שאריתם הניסו ואת רכושם לקחו שלל. כמה שנים לאחר הטבח, חזרה קהילה יהודית לחברון. עם השנים התבסס והתרחב הישוב.
בשל מגיפה קשה בשנת 1525 נמלטו רוב יהודי העיר לעזה. הדבר חזר על עצמו גם בשנים 1619 ו 1662.
בשנת 1540, קנה ר' מלכיאל אשכנזי את "חצר היהודים" מעדת הקראים, ובנה בין היתר את בית הכנסת "אברהם אבינו".
בשנים הבאות חיה קהילת חברון (ובניהם רבנים רמי מעלה) בעוני מרוד, תוך שהם נרדפים (ואף חכמי חברון נאסרו בבית הסהר), בשל חובות, אך אל אף מצבם, לא נמנעו מהקמת ישיבות בחברון ואף להכניס ולפטם אורחים, כמנהג אברהם אבינו.
ב1849 נכבשת חברון ע"י עבד אל רחמן והיהודים משועבדים, ב1834 כבש איברהים פחה את חברון ורצח יהודים רבים, 1841 התורכים כובשים שוב את העיר והרכוש היהודי נשדד ונבזז, ב 1851 עבד אל רחמן משתלט שוב על העיר ומטיל קנס על תושבי הרובע היהודי.
בשנת 1840 פרצו היהודים והתישבו מחוץ ל"גיטו", זאת מספר שנים לאחר שפקדה את התושבים מגפת ה"כולירע" שהפילה חללים רבים.
שגשוג הקהילה היהודית בחברון שכלל ישיבות, בתי כנסת, בתי ספר, בנק, בית מלון, בית חולים (אשר סיפק טיפול רפואי חינם גם לערבים) ועוד.. פסק בשנת 1914 עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. על אף המחלות הקשות, העוני והרעב שחזרו לשרור בחברון, לא הפסיקה הקהילה את מסורת הכנסת אורחים.
העיר חברון עברה לידי המנדט הבריטי ב1918 ועל אף שיפור כלכלי, התקשה הישוב היהודי להתאושש ומצבו הרוחני היה ירוד עד לעליתם של תלמידי ישיבת "סלובודקה" ב1924.
בשנת 1929, טבחו ערביי חברון, באכזריות מזויה, יהודים רבים ובניהם הרוקח גרשון בן ציון שאך יום קודם חילק להם תרופות חינם וטיפל בהם במסירות. הניצולים נאלצו לעזוב את העיר.
שנה לאחר הטבח הנורא, התחדש הישוב היהודי בחברון והתקימו בו חיי קהילה מלאים. המסחר והרפואה היו משותפים ליהודים וערבים כאחד.
כל זאת עד 1936, עם פרוץ מאורעות הדמים בשאר חלקי הארץ החליטה ממשלת המנדט הבריטי לפנות את הישוב היהודי מחברון, מחשש לטבח נוסף.
מאז ועד יום לאחר הכרזת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל, המשיך להתגורר בחברון רק יהודי אחד, ומעת לעת עלו יהודים לפקוד את עיר האבות.
בכט אייר תשכ"ז 1967 שיחרר צבא הגנה לישראל את חברון, מיד לאחר ששחרר את ירושלים, את פניהם של חיילי צה"ל קיבלו ערביי חברון בכניעה מחשש לנקמה, והעיר שוחררה ללא יריה אחת, ובשלב זה באו לקצם 2037 שנים של שלטון זר.
מבקרים שהגיעו לחברון נוכחו לראות שערביי חברון טרחו להרוס כל זכר לרובע היהודי.
תלונותיהם של נכבדי הדת המוסלמים על שאלפי המבקרים במערה גורמים לשיבוש סדרי התפילה המוסלמית וכן להשחתת השטיחים, גרמו לכך ששר הביטחון משה דיין, סגר את המערה לביקור יהודים ברוב שעות היממה ובימי שישי ושבת, לחלוטין.
בשנת 1968 הגיעה לחברון קבוצה של כ100 נפשות ובראשם הרב משה לוינגר, במטרה לחדש את הישוב היהודי בחברון, הקבוצה זכתה לתמיכתו של שר העבודה, יגאל אלון.
בראש השנה של 1969, אישרה הממשלה לקיים תפילת חג במערת המכפלה. כתגובה על חריגתם של המתפללים היהודים מעבר לזמן שהוקצב להם, שיגרו ראשי הציבור המוסלמי מכתב מחאה חריף למושל הצבאי שבו דרשו "למנוע תפילת יהודים במסגד, כדי לשמור על קדושת המקום וכי תפילת היהודים היא פצע בליבותיהם של כל המאמינים בעולם המוסלמי..." ועוד. מאז חזרתם של היהודים לחברון, ארעו מספר פיגועים ע"י פעילי פת"ח. ב1969 הוקמו בניני מגורים למתנחלי חברון בממשל הצבאי.
אבן הפינה לקרית ארבע הונחה ב1970 ובשנת 1971 נכנסו 50 המשפחות הראשונות לקריה הממוקמת כ2 קמ' מזרחית למערת המכפלה.
ב1979 חזרה הקהילה היהודית לבית הדסה וב1984 עלו מספר משפחות לאדמות ישי.