יום אחד, טייל השועל ביער, ופגש ארנב, היושב בפתח המערה, ועוסק בכתיבה נמרצת.
"מה אתה כותב"? שאל השועל את הארנב.
"אני כותב עבודת תֶזה במסגרת לימודי הדוקטורט שלי", ענה הארנב.
"מה נושא התֶזה?" התעניין השועל.
"שפנים טורפים שועלים", אמר הארנב ברצינות רבה.
השועל פרץ בצחוק פרוע, ואמר לארנב: "זוהי תֶזה שטותית. הרי הכול יודעים, שארנבים אוכלים גזר, הם לא טורפים שום דבר".
"אם אתה לא מאמין לי", אמר הארנב, "בוא, היכנס איתי למערה, ואני אוכיח לך את התזה שלי".
נכנסו השניים למערה, ומייד החלו נשמעים קולות מאבק וריסוק עצמות. לאחר כשתי דקות יצא הארנב את המערה, ניגב את שאריות הדם מעל שפמ?, והתיישב להמשיך בכתיבת?.
לאחר זמן קצר הופיע זאב. "ארנב, מה זה אתה כותב?" שאל הזאב את הארנב".
"אני כותב עבודת תֶזה, במסגרת לימודי הדוקטורט שלי", ענה לו הארנב. "ומה נושא התזה?" שאל הזאב.
"שפנים טורפים זאבים", ענה הארנב.
הזאב התגלגל מצחוק, ואמר לארנב: "התֶזה שלך מגוחכת, הרי הכול יודעים, שארנבים לא טורפים שום דבר, זאבים הם טורפים".
"אם אתה רוצה לראות, שהתזה שלי נכונה", אמר הארנב לזאב, "בוא, היכנס איתי למערה, ואני אוכיח לך את התזה".
נכנסו השניים למערה ושוב החֵלו להישמע קולות מאבק וריסוק עצמות.
לאחר מִספר דקות, יצא הארנב את המערה, כשהוא מנגֵב את שאריות הדם מעל שפמו, והתיישב להמשיך בכתיבתו.
עד הערב, הלכו הנמֵר והדוב בדרכם האחרונה של השועל והזאב, והארנב שוב ושוב ניגֵב את הדם מעל שפמו והמשיך לכתוב.
הנשר, שריחף ל? כל אותן שעות מעל קרחת היער, וסקרנות? גברה מרגע לרגע, נחת סמוך לארנב, ושאל אותו: "ארנב מה הסיפור שלך?"
ענה לו הארנב: "בוא היכנס למערה ותראה".
נכנסו השניים למערה. הצביע הארנב על אריה ענק שרבץ, עייף אך מרוצה.

"זה המנְחֶה שלי" – אמר הארנב, והוסיף:
"לא חשוב מהי התֶזה - חשוב מי המנחֶה !"