פרשת חיי

על כל יום ויום יש להודות

"ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה" (בראשית כג:א)
על המלים "שני חיי שרה" אומר רש"י – "כולן שווין לטובה". ואולם איך אפשר לומר ששרה הייתה מאושרת בכל אותן שנים? הלוא יודעים אנו שהגר וישמעאל גרמו לה הרבה כאב ועוגמת נפש. נוסף על כך, חז"ל אומרים ששרה נפטרה כאשר שמעה שאברהם הלך להקריב את יצחק כקרבן בהר המוריה.
רש"י בא, אם כן, לומר לנו שכל אחד ואחד מאתנו חווה רגעים של צער ורגעים של שמחה, ועלינו לקבל את כל מה שההשגחה העליונה מועידה לנו.
בגמרא (ברכות דף ל"ג ע"ב) נאמר, "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה".
תלמיד אחד שאל את רבו: "כיצד יכולים אנו לשבח ולהלל את הקב"ה על הימים הרעים שבחיינו?"
"שאלה קשה שאלת", השיב לו הרב. "לך לעיר אניפולי, לרב ר' זושא, שהוא אדם שסבל הרבה, והוא ישיב לך עליה". הלך התלמיד לאניפולי וחיפש את ר' זושא, ואולם אף אחד לא הכיר אותו ולא ידע לומר לו היכן הוא. לבסוף הוא מצא אישה זקנה אחת, שאמרה לו שבפאתי העיר יש רוכל אחד בשם זושא. "אולי", אמרה, "זה האיש שאתה מחפש".
הלך התלמיד אל המקום ומצא את ר' זושא שהתגורר עם אשתו בחדר אחד. בגדיהם היו בלויים, הרהיטים היו שבורים, ועל שולחנם היו רק לחם יבש וחלב. למרות זאת קיבל ר' זושא את פניו בשמחה והזמין אותו להצטרף אליהם לסעודה.
"לא, תודה", אמר התלמיד. "באתי משום שהרב שלי שלח אותי אליך. הוא אמר לי שאתה יכול להסביר לי את פירוש הגמרא, שחייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה".
ר' זושא נראה מופתע: "אני ממש איני מבין מדוע הרב שלך שלח אותי אלי. לי לא היה אף יום גרוע אחד בכל ימי חיי. אני מודה על כל יום שאני חי, ולא משנה מה קורה ביום הזה. בשבילי כל יום הוא יום שבו יש להודות לקב"ה ולהללו".


הזכות שבקיום מצווה

"ותרד [רבקה] העינה ותמלא כדה" (בראשית כד:טז)
כיצד ידע אליעזר עבד אברהם שרבקה היא האישה המיועדת ליצחק בנה? כולנו מכירים את ההסבר שנותנת התורה (בראשית כד:יב-טו). ואולם רש"י (בפירושו לפסוק י"ז בפרק זה) מביא מדרש ובו טעם שונה: כאשר פנתה רבקה לשאוב מים ראה אליעזר "שעלו המים לקראתה"; שכן בתורה לא כתוב "ותשאב", אלא "ותמלא". והתופעה המיוחדת הזו העידה על כך שרבקה היא צדקת.
לעומת זאת כאשר ביקש אליעזר מרבקה לשתות מים, והיא הציעה לתת מים לא רק לו אלא גם לגמליו, משתמש הפסוק בלשון "אשאב". מדוע היה עליה לשאוב מים, אם המים עלו לקראתה?
חז"ל מסבירים שכאשר המים עמדו לעלות לקראתה, אמרה רבקה: "אם ברצוני לקיים מצווה, ואני יכולה לעשותה בעצמי, אינני זקוקה לעזרה". ר' נחום מטשרנוביל הקדיש את כל חייו למצוות פדיון שבויים. תלמידיו הציעו לו לתת לו במתנה עגלה וסוסים, כדי שלא יצטרך ללכת ברגל כדי לקיים מצווה זו. ואולם הוא סירב באומרו: "למה לי לחלוק את המצווה הזו עם סוס? אם צריך לעשות מעשה טוב, ואני מסוגל לעשותו בעצמי, למה לי לבקש עזרה?"

"ותמות שרה.....ויבא אברהם לספוד לשרה לבכותה "
בפסוק זה מציינת התורה , שאברהם בלבד בא לספוד ולבכות את שרה במותה. נשאלת השאלה : היכן היו אותה שעה שאר בני ביתה של שרה אימנו? מדוע אין הכתוב מזכיר את כל הבנים שגידלה שרה ? ותמוה מאוד שאפילו הבן יצחק אינו מוזכר כמשתתף באבל הגדול על מות שרה אימו. כי אם אברהם לבדו התאבל.
דבר זה מאמת את מאמרם של חכמינו חז"ל " אין איש מת אלא לאישתו, ואין אישה מתה אלא לבעלה".
יותר מכל שאר בני המשפחה , חש האיש את גודל האסון במות אישתו: והאישה חשה יותר מבן משפחה אחר את מלוא הכאב והצער במות בעלה. ויפה ביטא רבי יוחנן את צער הפרידה , שבין איש ואישתו : " כל אדם שמתה אישתו ראשונה בחייו , כאילו חרב בית המקדש בימיו" ( סנהדרין כ"ב )


נושאי הפרשה - חיי שרה
אברהם קובר את שרה אשתו (כג, א-כ)
בגיל 127 שנים, הולכת שרה לעולמה. מסמיכות ציון פטירתה לסיפור העקידה לומדים חז"ל, כי ליבה של שרה הקשישה לא עמד לה בשמעה כי בנה האהוב יצחק מובל לעקידה. אברהם עולה מבאר שבע, אליה הגיע מהעקידה בהר המוריה-ירושלים, אל חברון, כדי לספוד לשרה ולעסוק בקבורתה. הוא יודע על ייחודה של מערת המכפלה (בית קבורה ועליית גג על גביו) שבחברון, שם נקברו אדם הראשון וחווה אשתו. לאחר משא-ומתן קצר עם בעל הקרקע, עפרון מבני חת, אברהם רוכש את המקום בסכום של "ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר". מפני כבודו וגדולתו של אברהם, עפרון החיתי מוכן אומנם למסור את אחוזת הקבר ללא תמורה כספית, אך אברהם, מעדיף לשלם במיטב כספו בעבור המקום. זאת למרות ההבטחה האלוקית לירושת הארץ לבניו. אברהם קובר את שרה במערת המכפלה.
אברהם שולח את אליעזר לשדך את יצחק (כד, א-ט)
שרה נפטרה, אברהם כבר זקן ויצחק עדיין לא נשוי. אברהם מצווה לעבדו הנאמן אליעזר לצאת לחרן, מולדת אברהם, בה גרים עדיין בני משפחתו. משם יביא העבד כלה ליצחק. אברהם מתכוון לרבקה בת בתואל אחיינו. אברהם משביע את אליעזר לבל ישדך לבנו מבנות הכנעניים יושבי הארץ. הוא גם אוסר עליו להסדיר את השידוך באופן שיאלץ את יצחק לרדת להתגורר בחרן. השליחות היא להביא את רבקה אל ארץ כנען. אליעזר מקשה, שמא לא תסכים הנערה לבוא. אברהם מביע את בטחונו בה' שעזר לו עד עתה, שיפליא את ברכתו גם עתה. בכל אופן הוא פוטר את אליעזר העבד הנאמן מחובת השליחות ומהשבועה, באם לא תרצה רבקה ללכת עמו ארצה.

שליחות מופלאה (כד, י-כו)
אליעזר יוצא לשליחות מלווה בעשרה גמלים טעונים בכל טוב, נדוניה ומתנות לכלה ולמשפחתה. באורח פלא מתקצרת דרכו, ולעת ערב הוא מוצא את עצמו בפאתי העיר, ליד באר המים. הייתה זו השעה שהבנות יוצאות לבאר לשאוב מים לביתן. אליעזר מקווה שגם הכלה המיועדת תגיע אל הבאר, אך מתלבט כיצד יזהה אותה. הוא נושא תפילה לה' ומבקש לגלותה בדרך של סימן-גורל מוסכם: הנערה אליה יפנה ויבקש מים, והיא בטובה תיאות להשקותו ואף תציע מים להשקות את הגמלים, היא הנערה המיועדת לבן אדונו. והנה, בטרם סיים לשאת את תפילתו-משאלתו, הבחין אליעזר בנערה יפה ואצילית נגשת אל המים, ובדרך נס עולים המים לקראתה. העבד רץ אליה ומפנה את בקשת סימן-הגורל: "הגמיאני נא מעט מים מכדך". הנערה נענית במאור פנים, משקה את אליעזר, ומייד מציעה לשאוב ולהשקות גם את הגמלים. אליעזר הנרגש לא מספיק להגיב, וכבר היא רצה בזריזות לשאוב מים ולהשקות את הגמלים. אליעזר ניגש לנערה ומרעיף עליה תכשיטים יקרים מרכושו של אברהם. רק עתה הוא שואל למוצאה, והיא מאשרת את היותה בתו של בתואל בן מלכה ונחור אחי אברהם. לשאלתו אם יש מקום בביתם לארח אותו, היא משיבה מייד בחיוב. אליעזר קד ומשתחווה לה', מודה על הנס הגדול בהצלחת חלקה הראשון של השליחות.
השידוך (כד, כז-ס)
עוד אליעזר עומד ומודה לה', רבקה רצה הביתה ומבשרת על בוא האורח החשוב. לבן אחי רבקה, שרואה על-פי תכשיטי אחותו כי מדובר בשליח של משפחה עשירה, רץ לקבל את פני האורח ולהזמינו הביתה. אליעזר מגיע לבית בתואל, ולאחר שדואג למלוויו ולגמליו, מבקש לשבת עם בני הבית למטרת שליחותו. כשמגישים לפניו ארוחה, הוא מסרב להכניס דבר לפיו. חובתו לבצע את שליחות אברהם קודמת לכול. וכך הוא פותח ומציג את עצמו: "עבד אברהם אנוכי". הוא מספר על אברהם, על משפחתו ועל עושרו הגדול. בהמשך דבריו הוא מתאר את השתלשלות שליחותו על-ידי אדוניו, את הניסים והנפלאות שאירעו בדרכו, ואת ההצלחה הניסית בזיהויה של רבקה. בסיום הוא מבקש את ידה של רבקה עבור יצחק. חתואל, אביה של רבקה, ולבן אחיה, ממהרים להביע את הסכמת המשפחה באומרם, כי נראה ש"מהשם יצא הדבר". אליעזר נרגש שוב מהדרך הקלה והמהירה בה מתבצעת שליחותו, ומודה לה'. העבד מוציא את המתנות היקרות שהביא עמו ומעניק לכלה ולבני משפחתה. הוא מבקש לצאת עמה מייד לארץ כנען. המשפחה מבקשת לעכב את הליכתה המיידית, ומציעה לשאול את רבקה עצמה. הנערה פוסקת כי תלך מייד. בני המשפחה נפרדים מרבקה בברכות.
יצחק נושא את רבקה לאישה (כד, סא-סז)
רבקה נלווה בנערותיה, יוצאת לדרך עם אליעזר. בהתקרבם אל מקום מאהל אברהם, מבחינה רבקה באדם נשוא פנים ובעל מראה אצילי. היה זה יצחק שיצא לשוח בתפילה לפני ה'. רבקה ממהרת לרדת מן הגמל, ולשאלתה, מי האיש, משיב אליעזר כי זהו אדונו יצחק. רבקה מכסה את ראשה בצעיף לכבוד חתנה. לאחר ששמע מהעבד את כל השתלשלות הדברים, לוקח יצחק את רבקה כלתו, ומביא אותה לאוהל שרה אמו. יצחק מתנחם על פטירת אמו באהבתו את רבקה.
אברהם מצווה רכושו ליצחק לפני מותו (כה, א-יח)
לאחר פטירתה של שרה משיב אברהם את פילגשו הגר, המכונה בפסוק - קטורה. נולדים לו ילדים, אך הוא משלח את כולם מפני יצחק בנו יחידו האהוב. הוא נותן להם מתנות, כשאת רכושו הרב ואת כל זכויותיו וקניינו הוא מוריש ליצחק, עליו אמר הקדוש-ברוך-הוא "כי ביצחק יקרא לך זרע". בגיל מאה שבעים וחמש שנה, מסתלק אברהם מן העולם. הפסוק אומר "ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו", ומכאן לומדים חז"ל כי ישמעאל חזר בתשובה, שכן ראה לנכון לתת ליצחק להיות קודם אליו. בסיום הפרשה מספרת התורה על שושלת משפחת ישמעאל, ועל כך שהוא נפטר בן 137 שנים.


חברון, מאז ולתמיד.

בפרשתינו, אנו לומדים על קניית המקרקעין הראשונה בארץ ישראל, קניית מערת המכפלה על ידי אברהם אבינו מידי עפרון החיתי .
ונשאלת השאלה, התורה, מקפידה בדרך כלל לא להרבות במילים,ולתאר את המתרחש בדיוק רב ובצמצום מילים,והנה , בפרשתינו, התורה מאריכה ומפרטת , את כל השתלשלות משא ומתן המפרך, את כל הטקסים הנלווים,(כמה פעמים השתחווה אברהם)ואת תשובתו, שלכאורה תמימה , אך תאבת הבצע של עפרון, בה הוא זכה לכסף רב, עבור חלקת שדה רחוקה, ומערה בתוכה.
בני חת לא נטו למכור קרקע לזר ונווד, שאינו נמנה על שבטם. לכן פונה אברהם תחילה בתחנונים – "גר ותושב אנכי עמכם", ומבקש רק בקשה הנשמעת מזערית -"תנו לי אחוזת קבר עמכם, ואקברה מתי מלפני". בני חת עונים בכבוד – "נשיא א-להים אתה בתוכנו", אך אינם ממהרים להיענות: "במבחר קברינו קבור את מתך"- קבור בקבר שלנו, ולא שלך. אברהם אינו מוותר, וחותר למטרה: אנא, בקשו מעפרון בן צוחר שימכור לי את המקום, כי דווקא בו חפצתי. עפרון מתעקש; הוא מוכן לתת בחינם, אך לא למכור. אברהם משתחווה שוב, מודה ואינו מוותר: אנא, קח ממני כסף, ורק אז אוכל לקבור את שרה. עפרון עונה במעין נזיפה: מה קורה כאן? מדוע אתה מתעקש? מהם בינינו ארבע מאות שקל? קודם כל קבור את מתך! אברהם שומע, ודבק במטרתו: הוא נותן לעפרון את הכסף, ומגיע למטרתו: קנין פומבי, בעל תוקף חוקי ומוכר ע"י הכל. רק אז מרשה אברהם לעצמו לקבור את שרה, בנחלתו-הוא, כפי שרצה ותכנן.
מכאן, אנו יכולים ללמוד, להבין, ולפנים את הלקח שבעשיו של אברהם אבינו, עד כמה הוא דבק בקניין ארץ ישראל, . עד כמה כל שעל חשוב, מרכזי ובעל משמעות רוחנית עמוקה. עד כמה עלינו לדבוק במידותיו של אברהם אבינו, ובכללן – מאמציו הכבירים לנחול את ארץ ישראל, ולו חלקת אדמה אחת ומערה אחת, ולו בתהליך מפותל ומתוסבך.
והיום, אנו חוזים בהליך דומה, בירושלים, בה רכוש יהודי שנשדד ונבזז במלחמת השחרור, נגאל על ידי יהודים, כמה עמל , טורח ,יגיעה וכסף רב משקיעים אחינו בקניית בתים שעל פי כל דין, ועל פי כל חוק שייך לנו, ולמרות הלחץ הרב, שמופעל עליהם, נוהגים הם בדרכי אברהם אבינו, ולא מותרים על אף שעל, כי ארץ ישראל שלנו היא.

ויהי רצון, שנזכה לגאול עוד ועוד בתים בא"י, עד לגאולה השלמה. כתב מני ישי מחקירות שפט שבת שלום


האישה היא מקור השפע לבית
הראשון לציון הרב מרדכי אליהו
יצחק אבינו בא מבוא באר לחי רואי, יצא לשדה לשוח וראה את שיירת אליעזר וכאשר נפגשו "ויספר העבד ליצחק את כל הדברים אשר עשה", כמבואר במדרש ורש"י. וסביר להניח שסיפר גם על רבקה ועל המים שעלו לקראתה (וראה בספר באר השדה). ואף על פי כן יצחק אבינו לא התלהב עדיין מרבקה. שהרי אמרו חז"ל שהנושא אשה צריך לבדוק באחיה, ואחיה לבן הארמי. מעשיו מרמה ושמו במרמה לבן והוא ההפך מלבן וגם אנשי מקומם אנשי רשע, ואביה רשע גם הוא. אם כן בת רשע, מקומה אנשי רשע ומרמה - ויש ליצחק סיבות רבות לחשוש ולכן יצחק עדיין לא מכיר ולא אוהב את רבקה. ואילו כאשר "ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, ויקח את רבקה ותהי לו לאישה רק אז - ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו". מה ראה עתה שאהבה?

כתב רש"י: "ויביאה האהלה, ונעשית דוגמת שרה אמו, שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האוהל. ומשמתה - פסקו, וכשבאת רבקה חזרו". יצחק אבינו היה עולה תמימה, קדוש מבטן ומלידה ועליו נאמר אשר קידש ידיד מבטן אביו ואמו - עמודי העולם, והוא לא חשב שאשתו תהא בת רשעים. אבל כאשר ראה אותה שבגיל צעיר ג או י"ג שנים (לדעות השונות) הגיעה למדריגה גבוהה כמו שרה אמו, ולמרות היותה בת רשעים אז עלה חינה בעיניו וידע שהיא שושנה בין החוחים כדברי חז"ל.

והסבירו המפרשים שכאשר אישה מדליקה נר בערב שבת לכבוד השבת היא מורידה שפע קדושה וברכה לכל הבית, ורבקה הדליקה נר מערב שבת שנשאר דולק עד ערב שבת, לומר שהקדושה אינה נפסקה עם הדלקת הנר, אלא היא שומרת שבת בקדושה ובטהרה, ובכל יום ויום היא עושה מצוות ומעשים טובים. וכאשר האישה שומרת על קדושת המאכלים לתת אוכל כשר ללא שאלות וספיקות, לדאוג שבירק ובפרי לא יהיו חרקים ולא ערלה, דואגת להפרשת תרומות ומעשרות וחלה - אז יש ברכה בעיסה.
וכאשר היא שומרת על טהרת המשפחה זוכה לענן הקשור מעל האהל, אוהל הצניעות של שרה אמנו ש"הנה באהל", בחינת "אשתך כגפן פורייה בירכתי ביתך". ועתה, לאחר שראה יצחק אבינו את שלשת יסודות הקדושה והטהרה בביתו, אז לקחה לו לאישה, ויאהבה
פרשת חיי שרה
הרב חגי בר גיורא

מדוע אברהם שילם עבור מערת המכפלה?
מדוע אברהם שילם עבור מערת המכפלה, הרי עפרון רצה לתת לו את מערה במתנה?
ידוע הפתגם ממשלי )טו, כז( "ושונא מתנות יחיה" שהבדחנים קוראים אותו בסימן תמיהה: האם מי ששונא מתנות יחיה?! אולם כוונת הפתגם היא שעדיף לא לקבל מתנות כי המקבל נשאר מחויב לנותן


ומשועבד לו )ואדם שרגיל לקבל, כאשר קורה שהוא לא מקבל הוא מצטער על כך(, אלא יש לבטוח ולהתפלל לבורא שימלא את חסרונו. לאברהם הייתה סיבה נוספת למה לא לקבל מתנה מעפרון והיא: שאברהם הכיר בבורא ואם הוא יקבל מתנה זה יכול להראות כאילו הבורא "לא דואג" לצרכי מאמיניו, שהרי הם זקוקים לחסדי אחרים ולכן הנותנים לא יכירו ולא יאמינו בבורא. באמת כך לומדת הגמרא )בבא בתרא י:( )ממשלי יד, לד( "וחסד לאומים חטאת", שאין לקבל תמיכה מעשית וממונית מהגויים, העושים זאת כדי שאנו נשתעבד להם, שאם אנו מקבלים מהם אז חסד זה חטא להם וכן לנו.
שלושה קנו חלקים מארץ ישראל למרות שהבורא הבטיח אותה לעם ישראל. אברהם קנה את מערת המכפלה בארבע מאות שקל כסף, יעקב קנה חלקת שדה בשכם במאה קישטה שהייתה אחר כך מקום קבורת יוסף ודוד קנה שדה מארנן היבוסי בשש מאות שקלי זהב )למרות שהוא רצה לתת לו את המקום במתנה(, כדי לבנות שם מזבח לבורא ובאותו מקום בנה שלמה את בית המקדש. חכמינו ז"ל ביארו )מדרש ילקוט שמעוני, וישלח, לג( שהסיבה לכך היא שאבותינו רצו שהגויים לא יוכלו לטעון שגזלנו את מערת המכפלה, קבר יוסף ומקום בית המקדש, לכן הם שילמו כסף מלא עבורם, למרות שהגויים רצו לתת מקומות אלו במתנה וכן הבורא נתן את ארץ ישראל לנו. מכאן שאבותינו צפו את העתיד שעל מקומות אלו הגויים ירצו לשלוט ולכן הם שלמו עבורם, אולם תשלום זה לא עזר, שהרי אנו רואים שבמיוחד על מקומות אלו קיים מאבק בינינו לבין הגויים.

אלו דברים צריכים להיות אצל בן/בת הזוג העתידים?
כאשר אנו גרים בארץ ישראל אנו מקיימים מצוות עשה של ישוב ארץ ישראל, לכן אברהם העדיף שיצחק לא יעזוב את הארץ שהוא נולד בה אף לשם מציאת אישה )למרות שמותר לצאת מהארץ לשם כך וכן עבור פרנסה או לימוד תורה( ושלח לשם כך את אליעזר לארצו ולמולדתו. אברהם השביע את אליעזר שלא יקח אישה ליצחק מבנות כנען וכן שלא ישאיר את יצחק בחוץ לארץ. הסיבה לכך היא שלבנות כנען היה אופי תכונות ומידות רעות ולכן אברהם לא רצה שיצחק ישא מבנות הארץ. מאותה סיבה לא רצה אברהם שיצחק יתחתן אף עם ביתו של אליעזר, למרות שהיה עבדו. לכן אליעזר לא הסתפק ביופי של רבקה אלא הוא בחן את אופייה, אם היא עושה מעשי חסד. אחר שהיא שאבה מים עבורו וכן עבור עשרת גמליו הוא ידע שהיא מתאימה ליצחק. הוא ביקש רק עבורו מעט מים והיא תחילה נתנה לו כל צורכו ורק אחר כך אמרה לו שהיא תיתן גם לגמליו, כדי שהוא ישתה בנחת ולא ימהר שהיא תספיק לשאוב גם לגמליו. מכאן שלא הכסף והיופי הוא העיקר אלא האופי והתכונות הם העיקר.
אישים מפורסמים ביהדות – "החפץ חיים "
החפץ חיים הוא כינויו של רבי ישראל מאיר הכהן, הכינוי דבק בו משום ששם הספר הראשון
שכתב היה "חפץ חיים". הספר פורסם בשנת 1873 ועסק בדינים הנוגעים ללשון הרע ולרכילות.
הוא נולד בשנת 1838 בעיירה הסמוכה לוילנה שהייתה אז תחת שלטון רוסיה הלבנה. החפץ חיים
נחשב לעילוי בתורה כבר מגיל צעיר ולמד בישיבה שבוילנה כבר בהיותו בן 10 שנים. החפץ חיים
נחשב לאחד מגדולי התורה בדורות האחרונים ואישיותו המוסרית, כמו גם הספרים הרבים
שכתב השפיעו רבות על התפתחות המחשבה הדתית בישראל בדורות האחרונים


הערה : מידי פעם אני חוזר על מושגים ואישים חשובים ביהדות לטובת הקוראים החדשים
עלון זה והעלונים הבאים מוקדשים בחום ובאהבה לכלל שוטרי מ"י , לוחמי מג"ב , מתנדבי המשמר האזרחי , שב"ס , שירות הביטחון הכללי וכוחות הביטחון האחרים העושים לילות כימים בחירוף נפש להגן על מדינת ישראל .

אמר האדמו"ר מראדומסק : "האדם צריך בכל יום לדמות בנפשו , כי היום הזה הוא היום האחרון בחייו" . אז תגידו שווה ביום האחרון לחיים לכעוס ,לקנא , להתרגז על שטויות. לא לסלוח ..........."
כתב וערך : דודו אלהרר
אג"מ / מס"ר
מטא"ר1

( מקור הכתבה - דודו אלהרר )