טלפונים ניידים ותקשורת המונים



סרטן, טלפונים ניידים ותקשורת המונים

המחקר שגילה כי שימוש של חצי שעה ביום בטלפון נייד מעלה לכאורה ב-40% את הסיכון לסרטן מסויים, גילה גם כי שימוש של רבע שעה בטלפון מפחית ב-29% את הסיכון לחלות באותו סוג של סרטן. הדבר מעורר כמה מחשבות על מחקר סטטיסטי ובעיקר על השימוש של כלי התקשורת בממצאיו. 
המחקר הבין-לאומי החדש שתוצאותיו פורסמו השבוע (
http://www.iba.org.il/bet/bet.aspx?type=1&entity=644439) הוא בדיוק מסוג המחקרים שכלי התקשורת מתקשים להתמודד איתם. תוצאותיו אינן חד משמעיות, קשה להוציא מהן כותרת פסקנית ובעיקר – הנושא מורכב מכדי לתמצת אותו ב-2-3 שורות. במציאות התקשורתית של ימינו, כשכל ידיעה חייבת להיות מתומצתת לכותרת, נופלים רוב כלי התקשורת לאחת משתי מלכודות: או שהם מתעלמים מידיעה חשובה בשל מורכבותה, או שהנסיון לתמצת ולהדק מוביל אותם לסילוף הנתונים.
 
כך למשל הכותרת באתר Ynet (20.5.10) מזהירה "40% סיכון לחלות בסרטן למדברים מעל חצי שעה ביום". כלומר,על פי הכותרת הזו, מכל 10 אנשים שמשוחחים בטלפון נייד יותר מחצי שעה ביום, ארבעה יחלו בסרטן.
בערוץ 2 הגדילו עוד לעשות, והכיתוב על המרקע שליווה את הדיון באולפן של תכנית הבוקר (20.5.10) היה: "מחקר חדש: השימוש בסלולרי מסרטן".
באמת, מדוע להסתבך עם אחוזים ושאר עובדות? בפוסט הזה אנסה לחדד מעט את תמונת המצב, ולהבהיר את הממצאים.
קצת רקע: סרטן, קרינה וטלפוןסרטן, למעשה, אינו מחלה אחת, אלא קבוצה שלמה של מחלות בעלות מכנה משותף:

ריבוי לא מבוקר של תאים בשל פגם במנגנוני הבקרה. ברוב סוגי הסרטן נוצר גוש של תאים, המכונה גידול.
כאשר תאים מן הגוש הזה נודדים גם לרקמות אחרות ויוצרים גרורות,  הגידול הופך לממאיר.
חשוב לדעת עוד כי רוב המנגנונים שהופכים תא רגיל לתא סרטני עדיין אינם ברורים די הצורך, ובעיקר – הידע על האופן שבו חומרים שונים גורמים להופעת סרטן מוגבל למדי.
לכן, כמעט כל המחקרים הקובעים אם חומר מסרטן או לא, ובאיזו מידה, הם מחקרים סטטיסטיים הבודקים מה שיעור חולי הסרטן מקרב ציבור שנחשף לחומר מסויים או לתנאי סביבה מסויימים.
אחד הגורמים שכן מחולל סרטן במידה רבה של ודאות הוא קרינה מייננת.
קרינה כזאת – כמו למשל רנטגן – מסוגלת להרחיק אלקטרון מן האטום, ולהפוך אותו ליון, ומכאן שמה.
שינוי כזה במבנה האטומים עשוי לשנות גם את מבנה ה-DNA, ולכן לגרום להופעת סרטן.
ואולם, הקרינה שפולטים מכשירי טלפון ניידים אינה קרינה מיינת. זו קרינה חלשה הרבה יותר, המכונה "גלי מיקרו"
(ומשמשת גם לחימום המזון בתנורים הנושאים את שמה). אין ספק שהקרינה הזאת גורמת לחימום של רקמות
חיות, אבל קשר בינה לבין סרטן, טרם הוכח.
המחקר עצמו: ממצאים שאינם מובהקים צוותי חוקרים מ-13 מדינות, בהן ישראל, השתתפו במחקר. הם בחרו אלפי חולים בסרטן, ועל כל חולה בסרטן בחרו אדם מקבוצת ביקורת בעלת מאפיינים דומים (גיל, מין, אזור מגורים ובישראל גם מוצא עדתי).
משתתפי הניסוי התבקשו להשיב בראיון על שאלון מפורט בנוגע להרגלי השימוש שלהם בטלפון נייד, ואז נותחו שיעורי החולים על פי תכיפות השימוש בטלפון.
חשוב לציין: במחקר נבדקו רק שני סוגים של גידולי מוח (מנינגיומה וגליומה), ולא התייחסו לגידולים אחרים שעשויים להיגרם מטלפון סלולארי, כמו גידולים בעצב השמע או בבלוטת הרוק הסמוכה לאוזן.
השורה התחתונה של המחקר הייתה שאין ממצא מובהק המוכיח קשר סטטיסטי בין מידת השימוש בטלפון לשכיחות הסרטן מן הסוגים האלה.
בהעדר שורה תחתונה נוקבת יותר, נתפסו כלי התקשורת (וגם חוקרים שהתראיינו), לנתון בולט אחד שהזדקר מן הדו"ח: בקרב המשתמשים ה"כבדים" בטלפון נייד, כאלה שצברו בסה"כ יותר מ-1,640 שעות שיחה
בלי דיבורית, שיעור החולים היה גבוה ב-40% מקבוצת הביקורת. פירושו של דבר, שאם המחקר מדוייק (וגם בכך יש ספק רב), אם לדוגמה 10 מכל 1000 בני אדם חולים בסוג מסויים של סרטן, הרי שבקרב המשוחחים בכמות שהוזכרה, שיעור החולים יהיה 14 מכל 1000. זה כמובן נתון שונה מאוד ממה שמצוטט בכותרת למעלה.
הממצא הזה, אגב, נוגע רק לחולי הגליומה. אצל חולי המנינגיומה הסיכון לחלות קטן בהרבה, גם בקרב המשתמשים ה"כבדים".  ועוד נתון מעניין שלא הובלט:
כמעט אצל כל קבוצות המשתמשים בטלפון פחות מ-1,640 שעות, נמצא שיעור שלילי של חולי סרטן – כלומר שיעור קטן יותר מאשר בקבוצת הנחקרים שלא השתמשו מעולם בטלפון נייד. כלומר, אפשר להסיק מן המחקר כי שימוש בטלפון במשך חצי מהזמן המצטבר שהוזכר (או רבע שעה ביום, בשקלול זמן המחקר), מפחית ב-24% את הסיכון לחלות במנינגיומה וב-29% את הסיכון לגליומה.
המסקנה:
להיזהר בניתוח הנתונים כמובן שגם החוקרים עצמם מודעים לממצאים המשונים האלה, והם מתייחסים אליהם בהרחבה במאמר.
בלי להיכנס לכל השיטה הסטטיסטית, הם מונים כמה וכמה בעיות שהיו עשויות להטות את התוצאות, כמו בעיות בשיטת בחירתם של המשתתפים, שיעור נמוך יחסית של הסכמת משתתפים, תזמון הראיונות, השפעת סימפטומים של סרטן שטרם אובחן על יחסם הלא מודע של הנשאלים למחקר, ועוד.
החוקרים מציינים בעצמם כי התוצאות המעידות על שיעור נמוך יותר של סרטן בקרב משתמשים שאינם כבדים בטלפונים ניידים "ככל הנראה אינה משקפת נתון אמיתי בדבר הגנה (מסרטן), ולכן קשה לפרש את תוצאות המחקר". ובשורה האחרונה של הדיון במאמר הם כותבים "הטיות וטעויות מגבילות את התקפות של המסקנות שאפשר להסיק מניתוח הנתונים".
רוב כלי התקשורת כאמור בחרו להתעלם מן ההסתייגויות, והעדיפו להתייחס לנתון אחד מבין אלפים המופיעים ב-20 עמודי המחקר המלא. אני מניח שהדבר לא נעשה בזדון כמובן, אלא בשל שיטת העבודה הקלוקלת המאפיינת את התקשורת הישראלית, המעדיפה את השטחי, המהיר והצעקני על פני מידע מעט יותר מעמיק, ולפעמים גם על פני המידע הנכון, המדוייק והמלא.
ייתכן שהשורה התחתונה בסיפור הזה היא שיש להקפיד על צריכה נכונה ומושכלת לא רק של שירותי תקשורת סלולארית, אלא גם של שירותי תקשורת המונים.


מקור הכתבה: איתי נבו


דף הבית >> מבזקי דף >> בריאות ורפואה >> טלפונים ניידים ותקשורת המונים