תצפית

|תצפית

צהרי יום אביבי, השמים בהירים ובריזה קלה נושבת מהים.

ממרפסת גג מגדל שלום צופות אם ובתה במשקפת על העיר תל-אביב.

האם צפתה להנאתה בשוק הכרמל, סובבה את טבעת המיקוד,

ולפתע ראתה את מאהבה אוחז בידה של אישה צעירה ששערות ארוכות הסתירו את פניה.

היא החווירה, העבירה את המשקפת לבתה, התרחקה מעט והזילה דמעה. an>

הבת צפתה בבתי העיר והנה באחד החלונות ראתה עירומה מהמותניים ומעלה את חברתה

אהובתה, מולה אישה נוגעת בכתפה.  הבת הסמיקה, החסירה פעימה, התרחקה מעט,

 לבל תראה אותה אמה בוכה.

  כל אחת בפינתה, שלפה מגבון נייר ובעדינות נגבה את הדמעות, פן יימרח האיפור.

בדברי התפעלות על מראה העיר, ובהערת אגב על האבק החודר לעיניים,

 ירדו מהמגדל והתיישבו בבית קפה בנווה צדק הסמוכה. 

 האם ספרה על הדודה, על השיפוצים במטבח. 

 הבת שאלה לשלום הסבתא והסבא, והתעניינה בבולי הכלב המשפחתי.  

שעת איכות בין אם לבתה.

בינתיים,

המאהב סיים את הקניות בשוק עם בתו הסטודנטית 

 והתופרת סיימה את המדידות לחולצתה של חברתה.

איזה יום מהנה !

                                                 מוסר השכל:    

   משקפת מקרבת את המציאות, הפרשנות היא בעין הצופה.

 מקור לא ידוע.